תוכן עניינים:
שום דבר לא גורם לך להבין מי אתה יכול ולא יכול לסמוך עליו כמו להביא ילד לעולם. כשהייתה לי את בתי, שיערתי שאני יודע על מי מבין החברים שלי אוכל להישען, והאמנתי שיש לי מושג טוב כיצד החברות והיחסים שלי יצליחו להתקדם, במיוחד מערכות היחסים עם אמהות אחרות. במקום זאת קבעתי את עצמי לאכזבה מהקשרים עם אמי, ובמבט לאחור בהיותי 20/20, אני מבין לאן טעיתי.
עכשיו, אני לא אומר שהבעיה הייתה החברות של אמא שהצלחתי ליצור. נהפוך הוא, הבעיה הייתה רשימת הציפיות הלא מציאותיות שלי לכאורה בלתי נגמרת. הרגשתי שלמדתי לפגוש אנשים באמצע הדרך והיכן שהם נמצאים, אבל זה לא היה קל. בכל פעם שהרגשתי מתוסכל או מאוכזב נכנסתי למצב הגנה והנחתי שמישהו מנסה בכוונה לפגוע בי. כתוצאה מכך הייתי מסיים דרך ידידות לפני שהייתי צריך, ובעד לעשות דברים בדרך שלי.
מערכות יחסים בינאישיות אף פעם אינן קלות, ואני טוענת שהן יותר ויותר קשה להסתדר עם אמהות אחרות אשר ככל הנראה הורות לילדיהן באופן שונה מכם. למצוא את השבט שלנו זה לא קל, וזה בהחלט לא היה קל לי. אז עם זה בחשבון, הנה כמה דרכים שקבעתי לעצמי לאכזבה מהקשרים של אמי:
ניסיתי להיות כמוהם
