תוכן עניינים:
- אני מצטער שחשבתי שאדע הכל
- אני מצטער שניסיתי כל כך להיות אמא מושלמת
- אני מצטער על שלא התייצבתי יותר
- אני מצטער שטענתי שלא הייתי אובססיה לחלוטין
- אני מצטער על כך שלא קיימתי יותר סקס
- אני מצטער על שלא התחתנתי עם מיליונר
- אני מצטער שאכפת לי יותר מהילד שלי מהקריירה שלי
- אני מצטער שהתנצלתי כל כך
להיות אמא זה בעצם תרגיל בלהיות קשה כל כך לעצמך שאתה מציב על עצמך ציפיות לא מציאותיות, ובמקביל אתה צריך להרחיב לעצמך הרבה חן, טוב לב והבנה על בסיס יומי. רגע, זו רק אני? ובכן, כך או כך, לא לקח לי זמן להבין שיש יותר מכמה התנצלויות שאני חייבת לעצמי עכשיו שאני אמא. דברים כמו להצטער לעצמי על שלא עמדתי באיזו תמונה אידיאלית של אמהות שהייתה לי בראש לפני שהתינוק שלי הונח בזרועותיי, ומתנצל בפני עצמי על כך שאני כל כך קשוח עם עצמי כל יום.
אחד השיעורים הגדולים שלמדתי כשבתי הייתה בת 6 חודשים היה שאני נאלץ להתנצל ולסלוח לעצמי כל לילה כדי לתת לכל יום חדש התחלה חדשה. הייתי צריך להשאיר כל פיסת מזוודות מהימים הקודמים מאחוריי כדי לדעת, עמוק בפנים, שאני האמא שהבת שלי צריכה ומגיעה לה. מעולם לא היה לי תפקיד בו היו כמיליון משימות שהיו צריכות להתבצע ביום אחד, כך שלא היה לי שום מושג שאי השלמה אפילו אחת או שתיים תגרום לי להרגיש כמו כישלון. לא הצלחת לגרום לה לקחת בקבוק? כישלון. לא הצלחת לגרום לה לנמנם? כישלון. לא הצלחת לצאת מהבית בלי שאחד או שנינו בבכי? כישלון. כאמא טרייה היה לי כל כך קל להסתכל על הישגיי ולהתמקד רק בחסרונות הנתפסים שלי.
הייתי אסירת תודה להפליא על הרגע בו הבנתי שאני לא כישלון של אמא רק בגלל שנכשלתי באף אחת מהמשימות או כל אלה. אז כשאנו בעניין, אוכל באותה מידה להוסיף גם את התנצלויות הבאות לרשימה שלי:
אני מצטער שחשבתי שאדע הכל
ג'יפיבאמת חשבתי שאוכל ללמד את עצמי כל מה שיש לדעת על אימהות, לפני שהפכתי לאמא. חה. אז אתם יכולים לדמיין כמה קשה הייתה ההכרה הזו, במקום זאת הרגשתי חסרת כל מושג לפחות בשנה הראשונה לחייה של בתי.
אני מצטער שניסיתי כל כך להיות אמא מושלמת
אני מצטער שאני כל כך קשה לעצמי פעם אחר פעם. ואני מצטער על התנצלות על זה ואז עדיין מנסה (ונכשל) להיות אמא מושלמת. שוב.
אני מצטער על שלא התייצבתי יותר
ג'יפיזו לא באמת האישיות שלי למסיבה, אבל לפעמים רמת האחריות העצומה לאדם שלם גורמת לי לרצות להישאר בחוץ עד 4:00 בבוקר בלי אחריות אחת מלבד לדאוג לעצמי. ואתה יודע מה? אני צריך. מגיע לי להשתחרר (באחריות, כמובן) עם חברים וליהנות מהחלקים האחרים של עצמי שאינם כוללים ניגוב הישבן של מישהו כל כמה שעות במשך כל היום.
אני מצטער שטענתי שלא הייתי אובססיה לחלוטין
צפיתי בחברים ובמשפחה שלי יש ילדים ומדי פעם גלגלתי את עיניי עד כמה הם אובססיביים עם הילדים שלהם. ואז, כמובן, הייתי טוענת בביטחון שלעולם לא אהיה אובססיבית עד מעצבנת כלפי ילדי שלי. אופס.
אני מצטער על כך שלא קיימתי יותר סקס
ג'יפיבאמת שלא היה לי מושג כמה הייתי עייף אחרי שהתינוק שלי יגיע. אז אני מצטער, עבר עליי, על כך שלא קיימתי יותר סקס חסר דאגות. כלומר, מה חשבתי?
אני מצטער על שלא התחתנתי עם מיליונר
מכיוון שבימים מסוימים זה מרגיש שיהיה קל יותר פשוט לשכור מישהו שינקה את הבית ולנגב מתחת לכיסא הגבוה בפעם ה -11 לפני הצהריים. ואולי לשכור מישהו שיעניק לי עיסוי בכל אחר צהריים בערך בשעה 17:00 כשכל הגיהינום משתחרר בבית שלי.
אני מצטער שאכפת לי יותר מהילד שלי מהקריירה שלי
ג'יפיהייתי מרוכז לחלוטין בקריירה שלי במשך 31 שנה לפני שהפכתי לאמא, אבל ברגע שהבת שלי הגיעה היית צריך לשלם לי בזהב כדי לבדוק את הדוא"ל שלי במשך ששת החודשים הראשונים לחייה. עכשיו אני חוזר לעבודה ונהנה מזה מאוד, אבל בלב ליבי אני יודע שכרגע לא אכפת לי מזה ממש אכפת לי מהילד שלי. וזה בסדר.
אני מצטער שהתנצלתי כל כך
מכיוון שאמהות קשה מספיק מבלי להרגיש כאילו אני צריכה להתנצל על כל דבר, מההחלטות שאני מקבל ועד הרגשות שאני לא יכולה שלא להרגיש. אז מכאן והלאה אני מתכוון לומר פחות מצטער ולבעלות על כל מה שאני מרגיש או עושה בכל זמן נתון.
