תוכן עניינים:
בן זוגי ואני היינו באותו עמוד מתי להרחיב את המשפחה שלנו. גם הדברים הלכו על פי התוכנית, ונכנסתי להריון במהירות. שמחתי, למען האמת, אבל גם פחדתי מהראש. למעשה, כנראה שפחדתי יותר מאשר התרגשתי. התוודיתי עם בעלי באשר אני מרגיש וגיליתי שהוא גם מפחד. כששאלתי אבות אחרים שאני מכיר, למדתי שלמעשה לכולם היו מחשבות אימתניות כשבן זוגם נכנס להריון.
כשחושבים על זה הגיוני לחלוטין שאנשים שאינם בהריון ידאגו כאשר בני זוגם נכנסים להריון. כל מי שהיה שם יכול לומר לך שההריון משנה הכל. הכל. ואין דרך לחזות כיצד הריון ותינוק ישפיעו על מערכת היחסים שלכם. בנוסף, טבעי לפחד שמשהו עלול לקרות לבן / בת הזוג ההריון שלך. אחרי הכל, סיבוכי ההיריון הם אמיתיים ואנשים עדיין מתים בלידה בשנת 2018. המחשבה לגדל ילד מפחידה מספיק, מבלי שגם תצטרך לדאוג שבן הזוג שלך לא יהיה שם להורה איתך.
בסופו של דבר אני מניח שלא הופתעתי לשמוע שלא מעט מהאבות שאני מכיר עברו כמה מחשבות מפחידות כשבני זוגן נכנסו להריון. המחשבות הללו כללו את יכולותיהם כהורה, על ילדם להיות, על בן זוגם ועל העתיד. אז עם זה בחשבון, המשך לקרוא למבט פנימי על המחשבות הפנימיות ביותר של כמה אבות על הריון והפיכתם להורים. אולי תרצה לתפוס כמה רקמות קודם.
קליי, 38
"כמה מהמחשבות המפחידות היו: מה אם יש משהו לא בסדר בתינוק ונצטרך לבלות חיים בטיפול במישהו שלא יכול לטפל בעצמם? או מה אם הילד שונא אותי? או, מה זה הולך לעשות למערכת היחסים שלנו? אתה פשוט לא יודע למה אתה נכנס, אתה יודע?"
נאת, 37
ג'יפי"בבקשה אל תהיה תאומים."
מייקל, 51
"עם בתי, המחשבה המפחידה ביותר הייתה 'יש לי את מה שנדרש כדי להיות אבא טוב?' ביליתי כמעט 45 שנים שנדרשתי לדאוג רק לעצמי. עם בני זה היה קשור יותר לבריאותו, במיוחד לעניין הגילאים המתקדמים (אישה ואני היינו בני 45, סבלנו כמה אובדן הריון, והזכרנו כל הזמן מהסיכונים הכרוכים בכך.
אך בכל יום, אני דואג לאושרם ומוודא שניתן יהיה לספק את צרכיהם. חושבים על העתיד עם הגילאים שלנו מוודאים שיטפלו בהם דרך המכללה, ודואגים שלא נחיה מספיק זמן כדי לראות אותם דרך זה."
מארק, 38
ג'יפי"אני לא יודע מה אני עושה! אני לא יודע להיות אבא! מה אם אני אפיל את הילד או משהו?"
בעילום שם
"איך אני אתן לילד הזה? מה יקרה עכשיו בחיים שלי? מה אם יקרה משהו לאשתי במהלך ההיריון או הלידה?"
שרת, 38
ג'יפי"דאגתי אם התינוק יהיה בסדר. יש לנו היסטוריה של בעיות כרומוזומים עם העוברים שלנו. גם אני דאגתי לשלומה של אשתי."
בעילום שם
"דאגתי שאהיה גדולה ממודעות כמו שאבא שלי היה - פוגעני רגשית, בלי חיבה, אנוכי ונרקיסיסטי."
שון, 35
ג'יפי"אני לא זוכר את התקופה הזאת כל כך טוב, למען האמת. ביליתי כל כך הרבה זמן בלחץ ועייף. הדבר שאני כנראה זוכר יותר מכל הוא פשוט לחשוב 'יכול להיות שזה לא יקרה שוב'. לא דאגתי איך יהיה כשתצא, כל עוד היא תצליח בכלל. איבדנו תאומים כמה חודשים לפני שהגשנו אותה והיא חשדה בבעיות כרומוזומליות."
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, Bearing The Motherload , בה הורים לא מסכימים מצדדים שונים של סוגיה מתיישבים עם מתווך ומדברים כיצד לתמוך (ולא לשפוט) את השקפות ההורות של זו. פרקים חדשים משודרים בימי שני בפייסבוק.
