תוכן עניינים:
בכל קבוצות הפייסבוק של אמא שאני משתייכת אליהן, אחד המאבקים הנפוצים ביותר שנדונו ושאלות שנשאלות הוא כיצד לגרום לילדך לצאת ללא חיתולים. ישנן וריאציות רבות של התהליך, אבל כשביקשתי מאמהות לשתף איך הן בסופו של דבר נפטרות מהנשאות, לסיפורים שלהן היה דבר אחד משותף: בלגן ענק. להיפטר מחיתולים זה לא כל כך נורא כשאתה עובר למכופפים, אבל להיפטר ממכופפים זה מאבק חדש לחלוטין שאמהות בכל מקום יכולות להתייחס אליו. אני זוכר כשהחלטתי לראשונה שהגיע הזמן להוציא את הבת שלי מחיתולים לגמרי. העצה היחידה שקיבלתי הייתה לא לעבור לנשיאות. כפי שאתה יכול לדמיין, לא הקשבתי.
כאשר ילדכם מתחיל לשוט ברחבי הבית, שינויי חיתול רגילים הופכים קדחתניים עוד יותר מכיוון שילדכם מסרב לעמוד בשקט. כתוצאה מכך, בן זוגי ואני החלטנו להכניס את הבת שלנו לנשיאות. ובכן, הנחיתה הפכה במהרה לקב והרגשתי כאילו נועדנו להישאר לנצח בארץ חיתולים. לבסוף, כשבתי הייתה קרובה לגיל שנתיים, הורדנו את הנשים שלה, הנחתי אותה בתחתונים רגילים והתמודדנו עם כמה שבועות של תאונות. לאחר מספר שבועות, למרבה המזל, היא למדה להשתמש בשירותים ואנחנו שמחנו בהצלחה שלה.
שמעתי שלבנים קשה יותר לרכבת בסירים. הבן של השכן שלי היה עדיין בחיתולים בגיל 4 ואני זוכר שניהלתי איתה שיחות וכמה קשה היה בנה בכל הקשור לחיתולים. אבל לא כל כך הבנתי את המאבק שלה עד שהיה לי את הבן שלי. בניגוד לבת שלי, שלא כל כך אהבה תאונות, לבני לא היה טיפול בעולם. הוא היה מסתובב עם קקי במכנסיו כל היום אם הייתי מרשה לו. אז החלטתי שזה לא קרב שאני רוצה להילחם, ובעצם נתתי לו להתקדם ולהתאמן. התהליך היה די כאב, מינוס כמה תאונות פה ושם.
הניסיון שלי באימוני סירים הן ילדה קטנה וגם ילד קטן אינו אוניברסאלי, עם זאת, חשבתי שאשאל אמהות אחרות מי הן מטפלות במעבר העיקרי הזה (ולעתים קרובות מבולגן). זה מה שהיה להם לומר:
סבינה, בת 35
"פשוט הוריד אותם והתמודד עם הבלגן במשך שבוע בשתי הפעמים."
פולינה
