תוכן עניינים:
- כי זה בעצם קשה יותר
- כי אני שם לב
- כי הילדים שלי לומדים עצמאות
- כי אני עדיין מגדיר גבולות
- כי אני לא צריך לשחק עם הילדים שלי
- מכיוון שאני מזהה את הרשאותי
- כי הילדים שלי בסדר
- כי אי אפשר להיות אמא מושלמת
לפני כמה שבועות שמעתי דפיקה בדלת. העפתי מבט למטה כדי לוודא שאני הגון ועניתי עם הפעוט שלי על המותן. שכנה חיפשה את בתה. אמרתי, "היא לא כאן, אבל הילדים שלי בפארק. אולי היא גם שם." שכני נראתה המומה ואמרה, "לעולם לא הייתי מרשה לה ללכת לפארק לבד." היא לא שאלה באופן ישיר את הורותי אבל ההשלכה הייתה ברורה: הייתי אמא רעה. אבל אני לא, וגם הורות מטווח חופש לא הופכת אותי לעצלנית או להזנחה.
אנו חיים בתרבות בה אמורים לאמהות לעשות את הכל - לעתים קרובות הרבה יותר ממה שעשתה האמהות שלנו ותמיד הרבה יותר מההורים המשותפים שלנו. אם אנו מעזים לאפשר לילדינו לעשות דברים כמו ללכת לפארק, לשחק בחוץ, או אפילו לחכות באוטובוס של בית הספר מבלי לרחף מעליהם, אנו מוצאים את עצמנו בסוף מקבל שיפוט רציני ובושה. עלי גם לדעת. לפני שהילדים שלי הגיעו לגילאים שבהם הרגשתי בטוחים נותנים להם חופש לשוטט ולשחק באופן עצמאי, אני שפטתי לעזאזל גם מהורים טווח חופשיים.
ואז, לפני כמה שנים, משפחתי עברה לעיירה קטנה. ילדינו הגדולים (בני 7, 9 ו 12) היו מסוגלים לחלוטין ללכת לפארק, או לשחק באחו שמאחורי ביתנו בלעדי. ילדנו בן החמש יכול לרכוב על אופניו ברחוב או לשחק בחצר האחורית לבד, ולמרות שאני עדיין מקפיד על הפעוט שלנו מקרוב, אני לא צריך לגעת בו כל היום. למען האמת, הייתי מעדיף שהוא ילמד לזכות גם בעצמאות מסוימת. סוג ההורה ששימשתי לשפוט היה סוג של הורה שמהר מאוד הפכתי אליו, וסוג ההורה שאני עדיין בימינו. מצחיק איך זה עובד, הא?
יש לי כמובן את הגבולות שלי. לעולם לא הייתי מרשה לילד שלי בן 9 לרכוב ברכבת התחתית בעיר סואנת בלבד, כמו מייסדת תנועת ההורות החופשית לטווח חופשי, לנור סקנזי. ולרוב אני לא חושב שמתאים לגיל להשאיר את הילדים שלנו לבד או ברכב לבדם. אבל כשהילדים שלי אומרים "משעמם לי" אני כנראה אומר להם ללכת לעשות משהו בחוץ ובלעדי, וזה לא גורם לי להתעצל. הנה למה:
כי זה בעצם קשה יותר
כשאני נותנת לילדים שלי מרחב לגדול ויכולת לעשות דברים בעצמם, זה לא בגלל שאני לא רוצה להורות להם. כהורה מטווח חופש אני למעשה מבלה זמן רב במתן הוראות והנחיות מדוקדקות לילדי, ואני שוקל כל הזמן את יכולותיהם, בגרותם וגילם. אני גם צריך לסמוך עליהם וללמוד כיצד להרפות, אז האמינו לי כשאני אומר שזה יותר קשה ממה שזה נראה.
כי אני שם לב
גם אם אני לא בסביבת ילדיי, אני יודע איפה הם נמצאים. כמעט תמיד אוכל להגיע לבתה בתא שלה, או במידת הצורך לקחת חמש דקות להסתכל סביב ילדינו הקטנטנים. אך לעיתים רחוקות זה הכרח. כשאתה נותן לילדים אחריות הם לומדים להיות יותר אחראיים, והילדים שלי אחראים בגלל ההורות שלי לטווח החופשי.
כי הילדים שלי לומדים עצמאות
ללמד את הילדים שלך לעשות דברים בלעדיך זה כל כך מוזר בהתחלה, להיות בטוח, אבל אני מאמין שזה הכרחי. כשאני נותנת לילדי ללכת במקומות עצמם ולשחק באופן עצמאי, אני נותן להם את הביטחון לעשות בחירות בעצמם, לעשות טעויות ולקבל את השלכות הבחירות שלהם. לרוב, אני חושב שהם הופכים לאנשים מדהימים שיודעים להיות אסרטיביים, מועצמים והרפתקנים. לדעתי זה מדהים.
כי אני עדיין מגדיר גבולות
הורות מטווח חופשי לא אומרת שאני לא הורה לילדים שלי. לרוב, אני תמיד יודע לאן הילדים שלי הולכים ומודיע להם מתי הם צריכים להיות בבית. אני לא אומר שהם מושלמים, ונאלצתי לפרט את חלקי ההוגן של התוצאות כאשר ילדי בוחנים גבולות או מפרים את החוקים בכוונה. אבל יש להם גבולות שאני אוכף ויש השלכות על מעשיהם.
כי אני לא צריך לשחק עם הילדים שלי
אני שונא לשחק עם הילדים שלי או להיות הבילוי המתמיד שלהם, ואני יודע שזה לא הופך אותי לאמא רעה. ככל שעולה הפתגם הישן: עבוד בצורה חכמה יותר, לא קשה יותר. לא תצטרך לגעת בילד שלך כל היום, או לספק להם אספקה אינסופית של פעילויות חישה, מלאכה או למידה, כדי להיחשב כהורה טוב. למעשה, השארתם למכשירים שלהם עדיף כנראה עבורם.
מכיוון שאני מזהה את הרשאותי
אני זוכה להיות לבן, לחיות בקהילה בטוחה, ולהיות מסוגל לבחור לגדל את הילדים שלי כך. כל כך הרבה הורים אחרים - במיוחד נשים צבעוניות - נשפטו, בושה ואף נכלאו בגלל שאין להם את הפריבילגיות שיש לי.
כי הילדים שלי בסדר
אני בעצם פחות מודאג מכך שילדיי ייפגעו במשחק בחצר שלנו או ברחוב בפארק לבד, ויותר דואג שמישהו הולך לדווח לי לשירותי הגנת ילדים (CPS). למעשה, יוטה בדיוק העבירה חוק שמגן על הורים מטווח חופשי מפני מעצר בגין אפשרות לילדים שלהם לעשות דברים המתאימים לגילאים - כמו לרכוב על האופניים שלהם או ללכת לפארק - אבל במדינות אחרות המשטרה נקראת להורים מטווח חופשי.
חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, אירווין מצאו כי אנשים חושבים שילדים שנותרו ללא השגחה אינם בטוחים יותר כאשר הם גם שופטים את הוריהם כי הם עושים משהו שאנשים סבורים שגויים מבחינה מוסרית. במחקר, שני ילדים שהוצבו באותו התרחישים (כמו ללכת לפארק לבד) נחשבו לבטוחים יותר אם אמא תשאיר תאונה מאשר אם הייתה צריכה ללכת לעבודה או מנהלת רומן.
זה מעצבן אותי כל כך. הילדים שלי בסדר, אז בבקשה אל תיקח זמן ומשאבים וכוח אדם מחקירות לגיטימיות רק בגלל שאתה שופט אותי כאמא.
כי אי אפשר להיות אמא מושלמת
אני כל כך עייף מהמיתוס הזה שאמהות צריכות להידרד למות קדושות כדי להיות הורים טובים. לתת לילדים שלי מרחב לשוטט מלמד אותם הסתמכות עצמית וכיצד לבצע בחירות. לאפשר להם הזדמנויות להתאים גיל לגילוי טעויות מלמד אותם לחיות בעולם מלא בחירות ותוצאות. באופן אידיאלי, בסופו של דבר הם יעזבו את הבית ויוכלו לחקור את כל העולם הזה. אולם עד אז, תפקידי לעזור להם ללמוד ולצמוח ולהתכונן לחיים ללא אמא ואבא. אני רחוק מלהיות מושלם, אבל אני בשום מקום לא מתעצל.
