תוכן עניינים:
- הגוף שלי, הבחירה שלי
- אין לי במה להתבייש
- פד הוא הטוב ביותר
- אתה לא צריך להסביר את החלטות ההורות שלך לאף אחד
- יש דרך אחת יותר לקשר עם התינוק שלך
- אתה צריך לדאוג לעצמך, מדי
- אנחנו לא "כל זה ביחד …."
- … אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לתמוך זה בזה
תמיד הקפדתי להיות פתוחה וכנות לגבי עובדה אחת שאינה ניתנת להכחשה בכל מה שקשור לאיך שאני עושה אימהות: אין לי שום מושג משוגע מה אני עושה. אני באמת לא. לא ידעתי מה לעשות כשהייתי בהריון, הייתי חסר מושג בלי לידה ולידה, והאכיל את התינוק שלי היה כמו לשאול אותי מה השורש הריבועי של משהו. ההנקה הייתה מאתגרת בדרכים שלא יכולתי לדמיין, אבל, למרבה המזל, היו יותר מכמה דברים שאמא מניקה לימדה אותי על האכלת פורמולות שהפכו את המעבר הקשה לא כל כך קשה.
בני לקח את הצף כמעט ישר אחרי שנולד. תוך כמה דקות מחייו היקרים הוא אכל, ומעולם לא חווינו בעיות בכל הנוגע לתפס, אספקת חלב או זיהומים. למרות שהייתי אסיר תודה, אני יכול לומר בכנות שהייתי מעדיף לחוות את הסיבוכים הללו. תכננתי לסיבוכים האלה. יכולתי להתמודד עם הסיבוכים האלה. עם זאת, מה שלא תכננתי, היה עד כמה יהיה ההפעלה של פעולת ההנקה הפשוטה. כניצולת תקיפה מינית התקשיתי מאוד להפריד בין תחושות ההנקה לבין הטראומה שחוויתי שנים קודם לכן. נשלחתי אחורה בזמן, ונדרשתי לחיות מחדש את התקיפה שלי בכל פעם שבני היה רעב. זה היה הרסני. זה היה מיסוי. זה גבה את מחיר בריאותי הנפשית והביא אותי הלאה אל תוך ספירלת דיכאון אחרי לידה.
אז לאחר שבעה חודשים של הנקה בלעדית של בני, סיימתי את הקשר ההוא. עברתי לנוסחה, התמודדתי עם האשמה של עשייה של משהו שאנשים כה רבים אמרו לי שהוא "כישלון", והצמדתי לשיעורים שאמא מניקה לימדה אותי. מצאתי תמיכה ועידוד מכמה נשים מניקות כשחשבתי שישפטו אותי, והחביבות שלהן עשתה את כל ההבדל.
הגוף שלי, הבחירה שלי
GIPHYהיו רגעים אחרים בחיי שהפכו את החשיבות של אוטונומיה גופית למובנית עד כאב, אך החוכמה והנחישות של האמהות המניקות בהחלט מוסיפה לרגעים אלה. היו לי כל כך הרבה אמהות מניקות שמזכירות לי שיש לי כל זכות להניק את בני מתי והיכן שאני רוצה, אבל יש לי גם הזכות להפסיק להניק כשאני חושבת שאני צריכה או פשוט צריכה. זה הגוף שלי, ובסופו של דבר, אני האדם היחיד האחראי עליו.
אין לי במה להתבייש
כשניקתי את בני הייתי בסופו של דבר של יותר מכמה הערות גסות, התבוננות שיפוטית, וכמובן שמביישות לחישות בין זרים. למרבה הצער, קצת התרגלתי לזה והגעתי רק להניח שאקבל עומס של פרשנויות מיותרות כשאכלתי את בני בגופי.
מה שלא ציפיתי, עם זאת, היה כמה שיפוט ובושה אקבל כשאעבור להאכלת פורמולות. אלקי חלב יקרים זה לא ייאמן. מנשים אחרות ללא אמהות ועד אמהות מניקות, נאמר לי שאני "עצלנית" ואני "אנוכי" ו"כישלתי "את בני, הכל מאנשים שלא היה להם מושג מדוע קיבלתי את ההחלטה להשתמש בנוסחה.
למרבה המזל היו לי כמה אמהות מניקות שהזכירו לי שבדיוק כמו כשהייתי מניקה, לא מגיע לי שיקול דעת ובושה והערות מיותרות, גסות, מגנאי על הורותי. האכלתי את בני ועשיתי הכי טוב בשבילי ובשביל משפחתי. זה כל מה שחשוב.
פד הוא הטוב ביותר
GIPHYזה די מדהים שאם מניקה הייתה האם הראשונה שאמרה לי ש"האכיל הכי טוב ". כן, חלב אם מועיל ללא ספק והייתי מודע היטב ליתרונות, אך כאשר הנקה מעוררת גם ניצול תקיפה מינית, "השד לא הכי טוב." האם ההיא נתנה לי את האישור הדומם להיפטר מאשמה ובושה שצברתי בבור בטני, בזכות הערות גסות על הורותי. הייתי חופשייה כי ובכן, "האכל הכי טוב".
אתה לא צריך להסביר את החלטות ההורות שלך לאף אחד
אם שהניקה את בנה במשך תקופה ממושכת (הוא היה פעוט בן 4 ועדיין הולך חזק) אמרה לי שמעולם לא הייתי חייבת למישהו הסבר מדוע אני עושה את הבחירות שאני עושה.
בטח, אם מישהו שהתכוון היטב היה סקרן באמת, אולי הייתי מוצא מועיל ליידע מישהו מדוע ביצעתי את המעבר מהנקה לפורמולה. אחרת? כן, לא שווה את זה. נמאס לה לנהל כל כך הרבה שיחות עם אנשים ששאלו מדוע היא עדיין מניקה את הפעוטה שלה, וההחלטה הקשה שלה בהחלט התחכך בי. אם היא הייתה יכולה לדחוף את בני הנוער על הארכת מסע ההנקה שלה, הייתי יכולה לעשות את אותו הדבר כשמדובר בנוסחה בהאכלת בני בן 7 חודשים.
יש דרך אחת יותר לקשר עם התינוק שלך
GIPHYאמא אחרת שהניקה הזכירה לי שיש יותר מכמה דרכים לקשר עם התינוק שלך. כשהנקתי, דאגתי שבן זוגי מפספס את ההזדמנות להתקרב לבנו. האמא המניקה הזו אמרה לי שגם עור בעור, מתכרבל, מתנדנד, ישן משותף, מתנדנד וכל כך הרבה רגעים אחרים קשורים.
אז כשהגיע הזמן לעשות את המעבר לנוסחה, החזקתי בקטע של מידע זה. ידעתי שבזמן שאני מתגעגע לאותם מפגשי האכלה וכמה קרבתי לבני בגללם, היו לי כל כך הרבה סיכויים נוספים להמשיך לקשור עם התינוק שלי.
אתה צריך לדאוג לעצמך, מדי
זו הייתה החברה הכי טובה שלי ואמא מניקה באופן בלעדי שהזכירה לי שאני אמא חסרת תועלת אם אני לא דואגת לעצמי, קודם. היא מניקה את תינוקה, מטפלת בשלושת ילדיה החורגים, עובדת במשרה חלקית והולכת לבית הספר במשרה מלאה. בעיניי היא עשתה את כל זה, אבל היא הזכירה לי שלהיות האנרגיה להניק באמצע עשיית החיים, פירושה להפסיק לטפל בעצמה.
השיעור הזה הוא הסיבה שגמרתי את הקשר ההנקה שלי עם בני הרבה יותר מוקדם מכפי שבאמת רציתי. זו הייתה החלטה קורעת לב, אבל ידעתי שבריאות הנפש שלי סובלת. הייתי צריך לטפל בעצמי קודם, כדי שבני יוכל לקבל את האמא הכי טובה שאפשר. אחרי הכל, אני חושב שהוא תמיד מגיע לו הכי טוב.
אנחנו לא "כל זה ביחד …."
GIPHYבעוד שאני מבין את הרגשות שמאחורי הרעיון, "כולנו ביחד", מציאות המצב היא: אנחנו לא. כולנו מרקעים שונים, עם חוויות שונות. לכולנו יש סטטוסים סוציו-אקונומיים שונים, זכויות יתר וחסרונות, ואמונות שהופכות כל אחת ואחת מחיי האמא שלנו למיוחדת. אישה שהניקה באופן בלעדי לא יודעת איך זה להכין בקבוק פורמולה באמצע הלילה או להתמודד עם שיקול הדעת הבלתי נלאה של אמהות אחרות המניקות. לאישה שרק פורמולה האכילה את תינוקה אין לה מושג איך זה להתבייש מהנקה בציבור ללא כיסוי.
זה. הוא. בסדר. זה מה שהופך את האימהות לכל כך מדהימה. זו חוויה משותפת בין כל כך הרבה נשים שבשום אופן לא זהה לכל אישה שבוחרת בה.
… אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לתמוך זה בזה
בעוד שהרבה מאוד אמהות מניקות הותקפתי ונשפטתי אחרי שעברתי לפורמולה, עודדו אותי גם הרבה אמהות מניקות, נתמכו, אהבתי ואכפת לי באמת. אמהות אדיבות אלה הזכירו לי שאנחנו לא צריכים לחלוק את אותן חוויות בדיוק כדי לתמוך זו בזו דרכן. זה היה מעורר השראה, מנחם, ומשהו שהמשכתי לסחוב איתי עכשיו כשבני הוא פעוט זורק זעם, בן שנתיים.
אני תמיד יכולה לתמוך באישה שלצידי - אם היא אמא או לא, מניקה או לא, ישנה יחד או לא, הורות כמו שאני, או לא - ובעזרת מישהו לעבור את הדבר המטורף הזה שנקרא אימהות, אני בעצם גם עוזר לעצמי.
