תוכן עניינים:
- "האם אני באמת רוצה לעשות את זה?"
- "האם יהיה לי מספיק עזרה ללהטט עם ילדים נוספים?"
- "איך אני מוודא שאני לא מזניח את בכורי?"
- "אני יכול להרשות לעצמך ילד אחר?"
- "האם מערכת היחסים שלי יכולה לשרוד ילד אחר?"
- "למי אני עושה את זה?"
- "האם גופי יכול לטפל בהריון נוסף?"
- "האם אני מתחרט על שלא ילדה תינוק נוסף?"
לקח לי ארבע שנים להחליט אם אני רוצה ילד אחר או לא. בכורי הייתה דוגמה קשה, תחזוקה גבוהה ואולטימטיבית לתינוק ההורה הראשון. אחרי ההיריון המסובך שלי, הלידה המאומצת והטרימסטר הרביעי הגהנום, לא ידעתי אם אי פעם ארצה ילד נוסף. כששברתי את זה בראשי שאלתי את עצמי את השאלות שכל אמא צריכה לשאול את עצמה לפני שהחלטתי להביא ילד נוסף. בעוד שבן זוגי ואני תמיד היה בינינו הסכם לא מדובר על ילדים (תמיד ידענו שיהיו לנו שניים), ידעתי שחשוב לשאול את עצמי קודם כל שאלות נחוצות.
מעולם לא הייתי האדם ההוא להוט להביא ילדים. מעולם לא התיימרתי להיות בהריון, כמו שעושות הרבה בנות צעירות ומעולם לא "דאגתי" לבובות לתינוקות. בכל זאת ידעתי יום אחד שיהיו לי ילדים, וכשאני אהיה מוכנה, יהיו לי שניים. אנו נוטים לעשות את מה שהורינו עשו ולקבל החלטות על סמך מה שאנחנו יודעים ואיך גדלנו. גם לבעלי וגם יש לי אחים קטנים יותר, ומלבד כמה שנים שהייתי נער, תמיד אהבתי שיש לי מישהו לגדול איתו. ידעתי שאני רוצה להביא שני ילדים כדי שיוכלו לפרנס אחד את השני כשאני כבר לא בסביבה, לסמוך זה בזה כשהוריהם הרגיזו אותם, ולהיות זה עם זה כחברים הכי טובים לכל החיים.
בכל זאת, ובזמן שידעתי שאני רוצה ילד שני, ידעתי גם שילדת תינוק נוספת תהיה שינוי חיים ענקי, שוב. בידיעה מה שידעתי אז, וידיעה שאיני יכול להכין את עצמי אל הלא נודע באופן שיביא את הכל ללא מאמץ, שאלתי את עצמי כמה שאלות חשובות והכרחיות, כולל הדברים הבאים:
"האם אני באמת רוצה לעשות את זה?"
ג'יפילמרות שידעתי שאני רוצה להביא שני ילדים, "הרצון" הזה היה לפני שיש לי ילדים. ברגע שהיה לי ילד והבנתי עד כמה ילדים מרכלים, כבר לא הייתי כל כך בטוח. במוחי, ובמשך כמה שנים, הלכתי קדימה ואחורה וחיכיתי עד שהרגשתי מוכנה.
יום אחד בעלי ואני החלטנו שלעולם לא נהיה מוכנים באמת ושאנחנו לא נהיה צעירים יותר. לא רציתי לחכות יותר מדי ולהסתכן בעוד היריון בסיכון גבוה, אז החלטנו שהגיע הזמן. מאוד רצינו ללדת תינוק נוסף.
"האם יהיה לי מספיק עזרה ללהטט עם ילדים נוספים?"
ג'יפימכיוון שיכולתי לזכור בבירור כמה עבודה היה בן יומו, דאגתי שלא אוכל להתמודד עם ילד אחר. עם בכורי, אמי הייתה בסביבה לעזור, אך זמן קצר לאחר מכן חזרה לעבוד. אנו הולכים לעשות זאת לבדנו, ללא הרבה עזרה, והיינו צריכים להיות בטוחים שנוכל לשמור על כל צרכיה ופעילויותיה של בתנו ונטייה ליילוד בו זמנית.
"איך אני מוודא שאני לא מזניח את בכורי?"
אני בטוח שכל ההורים דואגים לשלום של בכורם לפני שנולד להם ילד שני. הכנסת תינוק נוסף לבית היא שינוי גדול עבור כל המעורבים. עם זאת, מבוגרים יכולים להתמודד עם שינוי הרבה יותר טוב מילד, והדאגה העיקרית שלנו הייתה כיצד התינוק החדש ישפיע על בתנו.
"אני יכול להרשות לעצמך ילד אחר?"
ג'יפיאתם, ילדים יקרים עד כדי גיחוך. כשבן זוגי ואני הרגשנו את ההחלטה להביא ילד נוסף, שקלנו את הכספים שלנו. כבר הוצאנו סכום כסף מגוחך על טיפול בילדים. הקריירה שלי הייתה עדיין לא יציבה ולא היה לי מושג אם תהיה לי עבודה כשילד זה ייוולד. אבל אחרי ששיחקנו עם המספרים וידענו שבתנו תכף בקרוב לבית ספר ציבורי, הבנו שאנחנו יכולים לעשות את זה.
"האם מערכת היחסים שלי יכולה לשרוד ילד אחר?"
זהו חשש לגיטימי. ילדים קשוחים בנישואין, או קשר כלשהו לצורך העניין. במהלך החודשים הראשונים של הפיכתם להורים, זוגות נלחמים לעתים קרובות ללא הפסקה. עיקרו נובע מחסך בשינה, הוספת מתח וחרדה, והלהיט הגדול בכספים. ללא קשר לסיבות שבגללן, הלחימה לא נפסקת אצל זוגות רבים. למזלנו, ואחרי שבעלי ואני סבלנו מהסערה הראשונית, נישואינו פרחו וידענו שזה ישתפר עוד יותר עם ילד נוסף בתמהיל.
"למי אני עושה את זה?"
ג'יפילמה אני באמת רוצה להביא ילד נוסף? מאיפה הגיע הרעיון הזה של "משפחה מושלמת עם 2.5 ילדים"? האם אני שוטפת את המוח על ידי החברה כדי ליצור, ולעשות זאת לא פעם? זה מתקבל על הדעת לחלוטין.
עם זאת, באותו זמן לא היה אכפת לי באמת. ידעתי שאני רוצה שני ילדים, והאם לא בא לידי ביטוי הרצון הזה על ידי החברה שלנו. ידעתי שאני לא עושה את זה בשביל בעלי, לא בשביל ההורים שלי או בשביל העולם. עשיתי את זה בשבילי ועבור בתי, וזה היה מספיק טוב בשבילי.
"האם גופי יכול לטפל בהריון נוסף?"
דיברתי לא פעם על ההריון הקשה בגופי. אני נחשבתי לסיכון גבוה בגלל טכיקרדיה שכבת-על (SVT), חוויתי את כל התסמינים הקשים ביותר שיש להריון להציע וההובלה שלי שברה אותי. מה שעוד לא דיברתי עליו היה הדיסק המעורר שההיריון והלידה העניקו לי. לאחר ניתוח גב חירום נאלצתי לוודא שגופי יכול לשאת ילד נוסף פיזית. הזהירו אותי שהרבה לחץ (הוסיף משקל) על גבי עלול לגרום לפריון נוסף. זה היה סיכון שהחלטתי שאני מוכן לקחת.
"האם אני מתחרט על שלא ילדה תינוק נוסף?"
ג'יפילבסוף, אם אני ובן זוגי היינו לא נרגשים לגבי כל התשובות שלנו, שהיינו בעיקר, הדאגה הגדולה ביותר שלנו הייתה אם אנו מתחרטים על שלא נולד לנו ילד נוסף. התשובה לכך הייתה "כן".
אז, אני מניח, בסופו של דבר לא היה משנה כיצד ענינו על כל השאלות הללו, כי ידענו שאנחנו רוצים אח לבת שלנו, וילד אחר שיאהב כמו שלנו. ידענו שאם נחכה עוד היינו מסתכנים שלא נוכל להביא ילד נוסף, ואנחנו ידענו שבהחלט נתחרט על ההחלטה הזו. אז היה לנו ברור: התינוק מספר שתיים היה בעתידנו.
