8 דברים שכל אמא עם ילד בחתונה דואגת להם ביום חתונתה

יום החתונה של כל זוג צריך להיות קסום. בדרך כלל, יש חודשים של תכנון שמעורבים בהם שום פרט. החל מהסדר המתוכנן של אירועים טקסיים, לצבע מפיות בקבלה, זה מייגע והיום עצמו נוטה לעוף, בדרך כלל ללא תקלה. עם זאת, כשאתה זורק ילדים בלתי צפויים לתערובת, משהו חייב להשתבש. זו הסיבה שהדברים שכל אמא עם ילד בחתונה שלה דואגת להם ביום חתונתה הם ככל הנראה המקור הגדול ביותר ללחץ וחרדה.

כשבעלי ואני התחתנו, החלטנו להפוך את בתנו כמעט בת השנה למשרתת הכבוד. זה היה הגיוני באותה תקופה, ומכיוון שתמיד הייתה כה מתנהגת לא היה לנו הרבה חרדה להיכנס בלילה שלפני החזרות שלנו לחתונה. כלומר, עד שזה לקח זמן רב מהצפוי והילדה היקירה שלי התפתלה במורד התפרצויות זעם פעוטות אינסופיות. לא יכולתי להאשים אותה. אחרי הכל, זה היה ערב ארוך לכולנו. ובכל זאת, לאחר שעברנו את הצעדים בהכרח היינו לוקחים את יום החתונה שלנו, בעלי והייתי בקרוב היינו די חיוביים שמשהו ישתבש ביום שיהיה יום ארוך מאוד.

כשהכל נאמר וסיים, בתי הייתה פועלת. הייתה לה מעט מהומה בסיום הטקס, אבל לרוב היינו גאים עד כמה היא סבלה שנזרקת מהלוח הזמנים הרגיל שלה לתיאטרוני יום החתונה שלנו. אם רק התנהגותה הטובה תציל אותי מלדאוג בלי סוף כל הדברים שיכולים להשתבש במהלך כל אותו היום, אולי הייתי נהנה קצת יותר מהחוויה. הנה כמה מהדברים שהדגישו אותי לפני ואחרי שאמרתי "אני כן", פשוט כי החלטתי להכניס את הילד שלי לחתונה.

הם יהיו עייפים מדי לעשות כמו שאמרו

ג'יפי

זה סיכון גדול להכניס כל ילד לחתונה. יש כל כך הרבה משתנים שמעורבים, כולל, אך בהחלט לא מוגבלים: כמה רעב הילד יכול להיות, כמה מוכן לשחק יחד, ובעיקר, כמה עייפים הם בהכרח יהפכו.

בתי הייתה בלוח זמנים די סולידי שהיה כרוך בתנומת בוקר ואחר הצהריים. תמיד היה קשה לתכנן דברים שלא הפריעו לשגרה אבל לחתונה שלנו, לא היה שום דרך לעקוף אותה אלא לעבור את זה ולקוות שהעייפות שלה לא גרמה לסצנה מסיבית. כפי שציינתי, היא עשתה טוב עד סוף הזנב של קבלת הפנים, כשהמוזיקה התדלדלה והתרגשות דעכה במקום שהיא סירבה לעשות דברים אחרים ובמקום זאת נרדמה. בכנות, אני לא מאשים אותה.

הם יזרקו טנטרום

ג'יפי

העניין בהתפרצויות זעם הוא שאתה לא תמיד יודע מה יפעיל אותם או מתי הם עומדים להתפרץ בגדול. לפעמים אני יכול לדעת מתי הילדים שלי הגיעו לגבולותיהם, אבל אז לא הייתי בקשר כל כך. בנוסף, זה היה יום חתונתי כך שההשקפה ההיקפית שלי מחוצה לי הייתה רזה אנוכית. כל היום - מההתחלה עד הסוף - חששתי שהבת שלי תזרוק זעם גדול. אתה יודע, מהסוג שבו בדרך כלל הייתי גורר אותה מהחנות וסוחב אותה הביתה עד שהיא נרגעה.

בזמן שהיא חיה על סף משהו אפי במשך כל היום, היא מעולם לא איבדה שליטה לחלוטין.

הם יעכבו את הטקס

ג'יפי

אני מדבקת להישאר במשימה. הזמן חולף ואני אישה עסוקה. אפילו ביום חתונתי הייתה לנו רשימה מתוזמנת ומחודדת על כדורים שיקרו בשעות מסוימות. בכל צעד הבא חששתי שהבת שלי תעשה משהו כדי לשבש את כל לוח הזמנים המוקפד שעלול להניח אותנו מאחור (ולכן קיצרנו את זמננו במיקום הקבלה). אני מסתכל אחורה עכשיו ומאחל שהייתי קצת יותר קור על כל זה כי שוב, הילד שלי לא גרם לאף אחד מהדברים האלה לקרות.

הם לא ישתפו פעולה לצילומים

ג'יפי

מי שהזמין את הצלם שלנו לא חקר את איכות המוצר הסופי או את משך הזמן שיידרש כדי לקבל את התמונות שרציתי. כתוצאה מכך, היה הרבה זמן מבוזבז עם תנוחות שלא הייתי צריך או אכפת להן וכשהכל נאמר ונעשה, התוצאה הסופית אפילו לא הייתה כל כך נהדרת. הם בסדר, אבל ליום גדול כל כך ציפינו ליותר.

בגלל נושא הזמן (וכבר היינו מאחורי לוח הזמנים), הייתי כל כך עצבני שהבת שלי הייתה מחליטה לא לקחת חלק לתנוחה אחרת. היא הייתה חסרת מנוחה, התעייפה ורעבה, וסוג של כל העניין. קיבלנו כמה תמונות טובות ממנה, אבל אז בחרנו לתת לה להתרוצץ ולהיות חופשיים במקום להכריח אותה לתמונות נוספות (מיותרות).

הם ישפכו משהו בשמלת הכלה

ג'יפי

אני אמא, אז אני יודע שקורים תאונות ושפכים. אבל ביום חתונתי, אני חושב שהסתובבתי עם אצבעותי שלובות, תוך שמירה על מרחק בטוח מהבת שלי כשהייתה לה הספל המלוכלך או קומץ צ'יריוס ביד. אתה יודע, למקרה. לא תכננתי את היום הזה במשך חודשים, רק כדי שהשמלה שלי (או אחת משמלות השושבינות שלי) תהרוס ממש ברגע האחרון. זה נשמע ממש קשה, אני יודע, אבל הייתי נותנת לבת שלי כל חלק בי מהיום שהיא נולדה. רציתי רק שיום אחד זה ירגיש יפה (או אפילו כמה שעות) ונטול בלגן.

הם יהרסו משהו במקום

ג'יפי

האם אתה יודע כמה ילדים הרסניים כשרק למדו ללכת? עידו! בתי הלכה רק כמה שבועות בזמן החתונה שלנו וכשהלכה, זה היה ספרינט לכיוון כל מה שהיא תוכל לשים עליה. לאורך הטקס והקבלה, עיניי דבוקות אליה בכל תנועה, פחד שהיא תשבור משהו או תיפגע. זה רק הפך יום לחוץ יותר לחוץ.

הם יסרבו ללכת במורד המעבר בסך הכל

ג'יפי

למרות החזרות שלנו, חששתי שעוזרת הכבוד הקטנה שלי תסרב ללכת. זה היה "חמוד", בוודאות, אבל בגלל האופן בו תכננו את השיר, התזמון המושהה היה משליך את שאר המסיבה ומשפיע על הרגע בו גם פניתי ללכת (היה לי רגע גדול שתוכנן, כן, זה היה מפואר).

היה רגע קצר שהילדה שלי ניסתה לברוח, אך שושבינה הנחתה אותה לזרז את העניינים (ולאפשר לי לנשום). אם הייתי צריך לעשות זאת שוב, לא הייתי כל כך אובססיבי לתזמון הגילוי הגדול, כל עוד הייתי ילדתי ​​בחתונה.

הם ילכו סוררים

ג'יפי

למרות שהתינוק שלי רק התחיל ללכת, היא יכלה לברוח איפשהו בלי שאיש הבחין בכך. מקרה של "כולם צופים, אבל אף אחד לא ממש צופה", היה הפחד שלי. ניסיתי לשים לב למקום שהיא הייתה בכל עת, אך דרך עסקיו של היום הייתי צריך לסמוך עליי של אחרים לרוץ אחריה אם היא תנסה לברוח. אם היא הייתה מבוגרת עם תוכנית מוצקה, היא בהחלט יכולה הייתה לעשות זאת. ושוב, חתונות הן הרבה מהומה ומלחיצות ממש. אז בעיקרון, אני לא מאשים אותה שהיא רוצה שזה יגמר. גם אני עשיתי.