תוכן עניינים:
- "אם כולם לא יעזבו אותי לבד אני יכול לצרוח"
- "אני רוצה להתקלח לבד"
- "אני זקוק לזמן מהמשפחה שלי"
- "אני זקוק לזמן עם החברים שלי"
- "אני צריך לעבד את הרגשות שלי"
- "אני רוצה להפסיק את מקום העבודה שלי ולברוח"
- "אני רוצה שמישהו ידאג לי פעם אחת"
- "אני זקוק לכל השינה"
אני כרגע נהנה מכמה חופשות ראויות. כמורה בתיכון אני בדרך כלל עובדת 60 שעות בשבוע. אני מלמד 40 שעות ומתכנן ומעלה ציון לעוד 20, נותן או לוקח. אני גם כותב. במילים אחרות, אני עובד ללא הפסקה. לוח הזמנים העמוס שלי לא אומר שמשפחתי דואגת לעצמם. מישהו עדיין צריך לבשל, לנקות, לעשות קניות, לקחת את הילדים לפגישות ופעילויות שלהם, וכל שאר הדברים שקשורים לניהול משק בית. ובעוד בעלי מדהים, כאמא עובדת מדי אני עדיין זקוקה להפסקה. לא משנה כמה מהאחריות שבעלי לוקח על עצמו, אני עדיין עושה את עיקר העבודה. בזמן שאני מכין ארוחת ערב הוא מעסיק את הילדים. בזמן שאני מנקה אחרי הארוחה, הוא רוחץ אותם ומרדם אותם. אנחנו צוות, ליתר ביטחון, אבל אני עדיין זה שבדרך כלל מנהל את משק הבית, מוודא שכל הפגישות מתקיימות, כל הרופאים מבקרים, כל שיעורי הבית מסתיימים והכל מתנהל בצורה חלקה.
לא פעם הרגשתי שרוף. עברתי התקפי חרדה לגיטימיים מהיותם מוצפים ועובדים יתר על המידה. התעלפתי בשעה 20:00 בערב כל לילה במשך שבוע כי הייתי מותש לגמרי. הזנחתי את תחומי האחריות שלי מכיוון שלא יכולתי להתמודד עם כלום.
להיות אמא שעובדת מחוץ לבית, מורה וסופרת זה באמת מתיש. ובטח, הייתי יכולה לוותר על הכתיבה, אבל אז הייתי מאבדת עוד חלק מעצמי להורות ואני פשוט לא מוכנה לעשות את זה. משהו אחר צריך לתת. אז אני צריך הפסקות. אני זקוק להפסקות נפשיות ואני זקוק להפסקות מהמשפחה שלי ומהעבודה שלי. אני לוקח ימי חופש לבריאות הנפש במהלך שנת הלימודים ומתזמן לילות בנות במהלך השבוע. אני מוצא דרכים לתת לעצמי הפסקה כי כשאני לא, אני הופך לכדור של לחץ ודי לא נעים. אני גם מפסיקה לומר למה אני מתכוונת, כך שאם אמא שעובדת יתר על המידה בחייך אומרת שהיא "זקוקה להפסקה", היא כנראה כבר עברה את נקודת המיצוי ובמקום זאת היא באמת אומרת את הדברים הבאים:
"אם כולם לא יעזבו אותי לבד אני יכול לצרוח"
ג'יפיכשאני אומר שאני צריך הפסקה, כוונתי אם אדם אחר יבקש ממני משהו שאצרח. אני אצעק עליהם, על החתול, על הקירות, על הכביסה, אל השמים ועל זרים. אני אצרח לאלים שהקשו על הלהטוטים של הורות ועבודה קשה כל כך. אני אצרח ואצעק וכנראה שאקלל מישהו בחוץ. אז אתה יודע, פשוט תעזוב אותי.
"אני רוצה להתקלח לבד"
אני לא אדם אמבטיה, אבל אני אוהב מקלחת ארוכה. יכולתי להישאר במקלחת 30 דקות טובות אם הייתי רוצה. (ולעתים קרובות אני רוצה). מקלחת היא הכול עלי. אין בקשות, אין יבבות, אין ידיים פעוטות מושכות בג'ינס שלי. זה רק אני והמים, שוטפים את כל התשישות שלי.
"אני זקוק לזמן מהמשפחה שלי"
ג'יפיאני יודע, אני אימא ואישה איומה, אבל לפעמים אני רק רוצה להתרחק מהמשפחה שלי. אני רוצה זמן להתרחק מהם אז אני רץ לקניון, או הולך לקבל פדיקור, או להפעיל סידורים. אני אפילו אעשה את קניות האוכל המפחיד אם זה אומר זמן לבד. זמן בלבד נחוץ לי בכדי לנקות את הראש ולמצוא איזון.
"אני זקוק לזמן עם החברים שלי"
כמה דברים טובים יותר לבריאות הנפשית שלי כמו להסתובב עם חברות שלי. אנו מתכננים לצאת לארוחת ערב ושתייה ויש לנו את הזמן הגדול ביותר. אנחנו לא מדברים על כלום והכל ואנחנו צוחקים ללא הפסקה. זה קתרטי ובהחלט נחוץ.
"אני צריך לעבד את הרגשות שלי"
ג'יפילפעמים אני כל כך עייפה שאני רוצה לבכות. בזמנים ההם אני רוצה להיות לבד כמה שעות, נעול בחדר השינה. אני צריך להיות מסוגל לעבד את הרגשות שלי ולגלות מה הגורם למצוקה הנפשית שלי. האם זה באמת התשישות, או שיש משהו אחר? בכדי לרדת לעומק הכל, אני זקוק לזמן לעיבוד.
"אני רוצה להפסיק את מקום העבודה שלי ולברוח"
אם מעולם לא היה לך חלום להשאיר את הכל מאחור ולרוץ לאי מרוחק ללא שטרות וללא אחריות וללא ילדים להפנות את אפם בארוחת הערב, פשוט בילית כשעה בבישול אחרי יום של 10 שעות שהתמודד עם כפוי טובה. ובני נוער קשים, אז אני אפילו לא יודע מי אתה יותר. יש אנשים שמפנטזים על ידוענים מושכים, אני מפנטז להיות לבד באי נידח עם מרגריטה ביד.
"אני רוצה שמישהו ידאג לי פעם אחת"
יש לי סוד שאשתף עם כמה מכם: לפעמים כשאני חולה (מה שקורה, כמו, לעולם), אני חלב אותו. אני נשאר במיטה עוד קצת ומזויף שיעול בקול רם יותר. זה נשמע נורא, אבל לפעמים אני פשוט ממש רוצה שמישהו יכין לי כוס תה ולא ירגיש אשמה על זה. בדרך כלל אני מחוץ למיטה ברגע שאני ניזון אפילו מעט יותר טוב ועובד על כל תחושה מטורפת שיש לי, אבל לפעמים אני בוחר לא לעשות זאת, ובמקום זאת אני פשוט נשאר במיטה עוד קצת.
"אני זקוק לכל השינה"
ג'יפיאני אוהבת לישון יותר ממה שאני אוהבת עוגה ואני אוהבת עוגה. כל שבת אני ישן בה. יחיד. יום שבת. זה היה סוג של הסכם לא כתוב ביני לבין בעלי שהוא מטפל בילדים בכל שבת בזמן שאני ישן. הוא יודע שהשעות הנוספות הבודדות האלה עושות הבדל עצום במצב רוחי וברצוני לחיות.
אימהות עובדות קשה והן צריכות הפסקות ואני מקווה שכאמא מרגישה שהיא זקוקה להפסקה, היא לוקחת אחת לא משנה כמה אשמה היא עלולה להרגיש שהיא מגרדת את משפחתה ורוכבת לשקיעה (או לקניון).
