8 פעמים במהלך ההריון שלך כאשר רגשותיהם של אנשים אחרים לא ישתנו

אם אתה כמוני, בטח תמיד חשבת על עצמך כמישהו "מתחשב". לדוגמא, תאכל טאקו כי חברך רוצה טאקו למרות שאתה באמת רוצה פיצה. בעיקרון אתה משואה למופת של חוסר אנוכיות. אבל אז אתה הופך להורה ומבין שחיי הגן שלפניך באופן טבעי השאילו את עצמם לאנוכיות. זה לא דבר רע מטבעו, אבל זה במידה רבה דבר שהסתיים כשיש לך תינוק. זו הסיבה, ידידי החדש, שאתה צריך להתענג על הזמנים במהלך ההיריון שבהם רגשותיהם של אנשים אחרים לא ישמעו. סמן בהם. חוגגים אותם. חפשו אותם במידת הצורך, מכיוון שתינוקות נזקקים ואשפה לנהל את הצרכים הללו, כך שאם לא תעדפו לפעמים את הצרכים שלהם משלכם, הם פשוט לא ישרדו.

כשאתה אופה חיי אדם בגופך, אתה אמור להרגיש חופשי מאוד לשים את הצרכים שלך מעל כולם. (ובכן, אני מניח שאם "הצרכים" שלך כרוכים בהפלת שני בקבוקי יין, אז אולי אתה צריך לשים את צרכי התינוק שלך בראש ובראשונה, אבל זה בכנות מידת חוסר האנוכיות שאתה אמור להרגיש מחויבת להתגלגל בהריון.) אולי היית תמיד מישהו שבאמת יוצא מהדרך להתייחס לצרכים ורגשות של אנשים אחרים, לעומת זאת, בניגוד לכך בצורה הכי שטחית שהתבדחתי עליהם קודם. זה הייתי אני. הייתי מתחשב באופן שטחי. אז להיות אמא ולעבור להיות מודע ברצון לצרכים של מישהו אחר וליידע זאת באופן לגיטימי את מעשי? כן, זה היה די חדש.

אבל בזמן שהייתי בהריון? להיות אנוכי? זורקת את הרגשות של כל האחרים על המבער האחורי ברגע שהם עמדו ביני ומשהו שהתחתית ההרה שלי צריכה? ביליתי חיים שלמים בהכנות לזה והרגתי אותו. לכן, אם אתה בהריון ולא אדם נורא כמוני, פשוט עקוב אחר ההובלה שלי. הנה כמה פעמים במהלך ההריון שלי כשלא נתתי לתחושות של אנשים אחרים לשלוט ביום - ומעולם לא ריחמתי על אף אחד מהם מאז.

כשאתה אוכל את האחרון מכל דבר והכל

הסתובבתי לצמיתות עם מבט "מעז שתגיד קצת מבט" גם על פניי.

כשאתה מתעלם מהעצות של אנשים

זה לא שלא הקשבתי לזה … לפחות בהתחלה. פשוט מעולם לא הרגשתי מחויב לשלב את זה בתוכניות שלי או לאפשר לו ליידע משמעותית כל חלק באופן שבו ניגשתי להיריון או להורות. וכן, בנקודה מסוימת פשוט כישרתי את זה. זה היה … הרבה עצות, בנאדם.

כשאתה בוחר את בן זוגך מהמיטה

בסוף ההיריון הייתי מתנדנד קדימה ואחורה בין "לשפשף את הגב כל הלילה בבקשה " לבין "אלוהים אדירים, האם זה לא מספיק שזרעך המסיבי יקרע אותי חוץ מבפנים - אתה יכול בבקשה בבקשה גרור את גופך הענק לספה כדי שאוכל לנשום ?! "כל הלילה, ללא כל התחשבות ברגשותיו. הוא טיפל בזה כמו אלוף.

כשאתה עונה "איך אתה מרגיש?" בכנות

שאלת. אתה עשית.

כשאתה מכין את תוכנית הלידה שלך

האם תוכנית הלידה שלי כללה שאיש לא היה בחדר חוץ מבן זוגי (ואפילו הוא היה בסיכון להיתקע אם הרגשתי שאני לא רוצה אותו שם בשום שלב)? כן, זה עשה, באותיות נועזות. האם שתי האימהות שלנו פחות מרוצות מכך? אתם, אין מילים לתאר כמה אישית לקחו את זה. אין גם מילים לתאר כמה אני שמחה שלא התפשרתי באיזה סוג של סביבה הייתי יולדת.

כשאתה לא אומר לאף אחד שאתה עובד

יש אנשים שמאכילים את האנרגיה של הידיעה שיש אנשים בחדר ההמתנה שמושכים אליהם. עבור אנשים אחרים, קהל יקיריהם שנאספו מביא עימו לחץ רב ובלבול נפשי במהלך תקופה בה שקט ורגוע יעזרו יותר לבצע את העבודה. הייתי בהחלט סוג אחרון של אדם, אז כשנכנסתי לבית חולים בגלל מה שבסופו של דבר היה עבודה של שלושה ימים, לא סיפרתי לאיש. הסבתות לא נפגעו מכך כשגילו שהילד כבר צץ, אבל זה לא גרם לי לפקפק לרגע איזו החלטה מצוינת זה לא לומר לאף אחד.

כשקימת את הספה השלמה לא משנה כמה אנשים היו זקוקים למושבים

זה לא היה יוצא דופן בסוף סוף ההריון שלי, באמצע קיץ דרומי חם, למצוא את אחיותי וחברי יושבות על רצפת הסלון שלי בזמן שהייתי מונחת בצורה מפוארת לאורך כל הספה. למען ההגינות, בכל פעם שמישהו מהם יתחיל להחוות אדם בן 10 קילו כשמאה מעלות בחוץ, אני אשב את התחת על הרצפה ולגום את התה הקר שלי בנימוס.

כשאתה מזמין את אותו אוכל המוצא שלוש פעמים בשבוע אחד

אין ספק שתדירות ההזמנה שלי לא פגעה ברגשותיהם של האנשים שהכינו והגישו את האוכל התאילנדי שלי, אבל זה בטח גרם לשיקול דעתם, וגם לא דיברתי על כך. (עדיין לא, טבה.)