תוכן עניינים:
דיכאון לאחר לידה (PPD) מגיע בשעות שונות עבור אנשים שונים. עבור חלק זה פשוט המשך לדיכאון לפני הלידה, בעוד שאחרים מבחינים בתסמינים זמן קצר לאחר הלידה וכשההורמונים שלהם מתחילים להשתנות. יש אמהות שלא שמות לב שמשהו "כבוי" עד שבועות ואף חודשים לאחר הלידה, ואמהות לא מבינות שהן סובלות מדיכאון אחרי לידה. לכן זה כל כך חשוב שכולנו נקשיב כשאימהות משתפות כשהן ידעו שיש להן דיכאון אחרי לידה.
היה לי קשה לאתר את הדיכאון אחרי הלידה. חוויתי דיכאון וחרדה לפני הלידה, אך כל זה קשור להפרעת הדחק פוסט טראומטית (PTSD) שלי מטראומות לידה קודמות. אז כשחוויתי לידה טראומטית שנייה, לא היה לי קל להבין מה היה מה במחלקה לבריאות הנפש. עם זאת, במבט לאחור, אני חושב שהיה לי דיכאון אחרי לידה כאשר סוף סוף הצלחתי לבקר את בני בבית החולים. חזרתי לחדר המלון שלי (קיבלתי חדר קרוב יותר לבית החולים שלו כדי שאוכל לראות אותו בקלות ותכופות) ולא יכולתי להפסיק לבכות. לבי היה כבד. ידעתי שאני צריך לשאוב, רציתי לשאוב, אבל לא יכולתי להביא את עצמי לשאוב בפועל. ותחושת התבוסה הזו נמשכה, עם שיאים ושפלות, במשך חודשים ארוכים. היו לי ימים שלא ידעתי אם אוכל להתחבר עם בני מסיבות שונות; ימים שדמיינתי להיכנס למכוניתי ולברוח מכולם לנצח, או גרוע מזה, להיכנס לתאונה כדי שלא אצטרך להתמודד עם הרגשות המוחצים האלה.
בסופו של דבר, ולמזלנו, השתפרתי. היה לי מספיק סביבת מערכת תמיכה בכדי שתמשיך להתקדם, ובשלב מסוים הצלחתי לפנות לייעוץ. היה לי מזל. ידעתי מה יעבוד בשבילי, איך להתמודד ואיך לקבל את סוג העזרה הדרושה לי. אני יודע שלא כולם ברי מזל. עם זאת בחשבון, הנה כמה אמהות אמיצות המוכנות לחלוק את סיפוריהן של דיכאון אחרי לידה וכשידעו שיש להן את זה. לא כולנו אותו דבר, אבל כשאנחנו משתמשים בקולות שלנו כדי לומר את האמת שלנו, אנו מאפשרים לאנשים אחרים לדעת שהם לא לבד. אתה לא לבד.
איימי, 32
ג'יפי"היה לי חרדה אחרי לידה אחרי התינוק הראשון שלי, אז כשהבחנתי שאני חווה זעם אחרי לידת התינוק השני שלי, לא ידעתי שזה סימפטום של דיכאון אחרי לידה. למרבה המזל, יש לי קבוצה חכמה ואוהבת של חברים מאמא. ובן זוג מאוד תומך שהצליח לשקף לי בעדינות שהגיע הזמן לבקש עזרה."
סטף, 39
ג'יפי"כשאמרתי למיילדת האחות המוסמכת שלי שלא ישנתי כבר חמישה ימים, היא שאלה אותי קבוצה של שאלות שלא ידעתי שהן כלי סינון. עניתי כן לכל שאלה. אני כל כך אסיר תודה על הבנת ספקי המדע והמדע (כן, זולופט!) שעזרו לי לעבור את זה."
קריסטן, 32
ג'יפי"אמא שלי הבחינה שיש לי את זה בערך שבוע אחרי שהייתי ילדתי הראשונה. זה היה חרדה אחרי לידה וזה עבר הרבה מעבר לדיכאון. זה היה מפחיד ומתיש. לא התייחסתי אליו מספיק מהר ובסופו של דבר היה לי התמוטטות כשהייתי בת כמה חודשים. מייד חיפשתי עזרה מקצועית. היה הרבה יותר קל להסתדר אחרי שילדתי את ילדתי השנייה. כולנו היינו מודעים לאפשרות, ולכן היה הרבה תכנון יזום. זה עשה עולם של הבדל."
מרי הלן, 36
ג'יפי"כשחשבתי לעצמי, 'יהיה לו יותר טוב בלעדי.' ידעתי שהמחשבה אינה אמיתית … לא הייתה שלי. זו הייתה קריאת ההתעוררות שלי."
Jorje, 44
ג'יפי"לא הבנתי שהיה לי את זה עד הרבה אחר כך. זה היה עם הילד השני שלי וזה כמעט סיים את הנישואים שלי. יתכן שזה אפילו הוביל לאבחון המאוחר שלי של דיכאון קליני."
קלייר, בת 35
ג'יפי"לקח לי 18 חודשים לבסוף להחליט על העובדה שיש לי דיכאון אחרי לידה. חשבתי שדיכאון אחרי לידה פירושו שאתה עצוב כל הזמן, וחרדת מהבריאות והבטיחות של ילדך. לא הבנתי שזה יכול להתבטא בכעס ובחוסר סבלנות. הבן שלי שנלחם בתנומו היה שולח אותי לסחרור כועס ומתוסכל. הרגשתי שאף אחד לא אוהב אותי או לא רוצה להיות סביבי, כולל בעלי. באמת עמדתי בפני עובדות כשמצאתי את עצמי עם הפנים למטה במזרן שלי במחשבה שאולי זה לא נורא אם אחנק. תוך שבוע הייתי במשרד הרופא שלי וקיבלתי מרשם ל- SSRI. הדיכאון שלי אחרי לידה לא אפשר לי להיות האני הרגיל שלי. כבר לא הרגשתי אופטימית לגבי חיי, הקריירה והזוגיות שלי. ברגע שקיבלתי עזרה התחלתי להרגיש נורמלי שוב. לחיים היו קלים ששכחתי שקיימים."
טוני, 35
ג'יפי"היו לי חרדות קשות ומחשבות אובססיביות בנוגע למות הילוד שלי (עם ילדתי השנייה - לא חוויתי את זה עם הראשון שלי אז נזרקתי לולאה. חמותי היא אחות ואמרה בעדינות שאני צריכה נראה). הסתיים באבחון דיכאון אחרי לידה / הפרעת אובססיבית כפייתית (OCD) וזולופט באמת הציל את חיי. לא יכולתי לעזוב את הבית שלי במשך שבועות. לא יכולתי להפסיק לבכות. זולופט עזר לי לישון ולעזוב את הבית, והבכי נפסק. יכולתי שוב לצחוק וליהנות מהילדים שלי. זה היה מדהים."
קרלין, בת 30
ג'יפי"ידעתי שיש לי PPD / PTSD כשהתחלתי להתקפי חרדה ופלאשבקים על הימצאות בבית החולים. הייתי נשבר בהיסטריה בכל פעם שהייתי חושב על הלידה שלי. לקח לי חודשים של טיפול וכשנה וחצי של תרופות נוגדות דיכאון כדי להגיע למקום בו יכולתי לדבר על הלידה שלי בלי להישבר."
איימי, 31
ג'יפי"בעלי שם לב שבזבזתי את רוב הזמן בבינוחות כשהאכלתי את הילד שלי. ומתנשף כשמישהו החזיק אותו אחר אז אותי … לא הייתי מתדבקת, התמרמנתי עליו שהוא זקוק לחלב (בעיות גדולות שהניקו כאן). ברגע שהחלטנו על פורמולה במשרה מלאה, לאט לאט השתפרתי."
