תוכן עניינים:
בריונות היא סוגיה מורכבת שרבים מאיתנו התמודדו עם התבגרותה, וכזו שהילדים שלנו עדיין מתמודדים איתם כעת. ככל שגברה המודעות, במיוחד עם הופעתם של סמארטפונים ומדיה חברתית, רוב ההורים מכירים לפחות את הדרכים הרבות למניעת בריונות. אבל מה אתה, כהורה, עושה כשאתה מגלה שהילד שלך מציק? מה אמהות יכולות לעשות כשילדיהן נפגעים בבית הספר, בסביבה, במחנה או במקום אחר? מסתבר, הרבה.
בני עדיין צעיר וכתוצאה מכך, לא ממש נאלץ להתמודד עם שום בריונות ממש. לכל היותר, כילד בן 4, הוא נאלץ להתמודד עם התלמיד המזדמן שעדיין לא מבין גבולות אישיים. לדוגמה, לאחרונה הוא אמר לי שבן כיתה אחד עוקב אחריו ו"מטריד "אותו הרבה. מכיוון שתלמיד אחר זה היה בן 3, ידעתי שבני לא חווה בריונות. בכל זאת הזכרתי לבני להשתמש במילים שלו כדי לדבר כשמשהו או מישהו מפריע לו.
אפילו בגיל כה צעיר, אני מאמין שחשוב להזכיר לבני באופן עקבי שהוא צריך לנסות תמיד להשתמש במילותיו, להתרחק ולהושיע עזרה אם אי פעם יתמודד עם מצב בריונות לא נוח או פוטנציאלי. כאמהות, אנו עושים כמיטב יכולתנו, וזו גם הסיבה שכדאי להיערך לאפשרות שילדך יעבוד, ולחשוב כיצד תגיב לחדשות כאלה. אז עם זה בחשבון, הנה כיצד הגיבו האמהות הבאות כשגילו שהילד שלהן נפגע בבריונות:
אנה, 39
"לפני שעה הורדתי את הילדה שלי בת ה -3.5 בגן שלה השני (היא הולכת לאחת בבוקר ואחת אחר הצהריים) וילדה בת 4 ניסתה להציק אותה. אמרתי לה לעזוב ומיד דיווחתי על המקרה. אני לא אשלח את הבת שלי לגן ילדים שיציקו לי."
ג'ני, בת 34
"בעלי ואני שלחנו דוא"ל למורים ומיד הלכנו למשרד בנוגע לאירועים. היינו צריכים לעשות את אותו הדבר גם בשנת הלימודים שלאחר מכן כי הקופצנים הקטנים עשו לו את אותו הדבר למרות שהם לא היו באותה כיתה. דאגנו שיטפלו בו לפני ששנינו איבדנו את השיפוט ובסופו של דבר הסלים את הכל."
ג'ניפר בת 34
"לבן שלי היה ילד שבאמתו בו פיסית ומילולית בשנה שעברה … בגיל 4. אמרתי לבני שאנשים שגורמים לאחרים להרגיש רע עם עצמם, שונאים בלבם, והדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות הוא לדעת שמעשיו ומילותיו של אותו ילד הם מתוך קנאה ופחד. נתתי לו שתי אפשרויות כיצד להתמודד עם זה: הוא יכול להתעלם ממנו ולמצוא מורה, ואם הוא צריך, להגן על עצמו. אל תתנו לחוות דעת של מישהו עליכם לקבוע מה אתם מרגישים עם עצמכם. או שהוא יכול להמשיך להיות נחמד. הראה לו איך נראה חבר. הראה לילד השני את האהבה והחסד שהוא בבירור זקוק. סלח. להתקדם.
לב אימי היה גאה שבני בחר באהבה ובחסד. התברר שהילד השני עבר כמה סוגיות רגשיות רציניות בבית."
קרול, 36
"אני בונה את הערך העצמי של בתי מאז שהיא הייתה קטנה מאוד. אני תמיד מזכירה לה כמה היא חשובה ואיך היא ברמה אחרת. אני מזכיר לה שהיא אלילה. היא נכנסת לעירייה ותמיד זו תקופה קשה מאוד … אז אני מבין שבניית האגו שלה מקשה על ההפללה של המגדל."
אנונימי, 50
"בתי נפגעו על ידי שלוש חברות אמורות כי בת המצווה שלה נפלה בנסיעת בית ספר אליהן רצו להשתתף. עינו אותה במשך חודשים, לפעמים מולי. ניסיתי בעדינות לדבר עם האימהות שלהם אבל הם לא ממש קלטו את זה, אז שחררתי את זה. לבסוף שתיים מהבנות הלכו רחוק מדי מולי ואמרתי להן להפסיק את זה בקול חמור. אז עליתי למעלה ובכיתי.
באותו לילה שלחתי דוא"ל לשתי האימהות, שלדעתי חברות וסיפרתי להן מה קרה. כולם התקשרו אלי וסיפרו לי, צעקו עלי שהפחידו את ילדיהם ואמרו לי שאני משקר על מה שקרה. כולנו היינו בנסיעת חניון של 20 דקות לבית הספר העברי, למרבה האירוניה, ושלושת מערכות ההורים השליכו את בתי מהרכבת. מעולם לא קיבלתי שום התנצלות ולמעשה כתבתי לנערות הערות התנצלות כלליות על ש'הפחידו 'אותן! מעולם לא דיברתי עם אף אחת מהמשפחות."
ניקול, בת 30
"אני מתעמת עם ההורה, המורה וכו '. גם אני התעמתתי עם הילד. אני נוקט בגישה 'אל תתעסקו עם הגור שלי כי דוב מאמא לא משחק'."
בריאנה, 30
"הבן שלי בן ה -11 הצטרף לברומפילד לנוער לקרוז מוקדם יותר באביב ובו נפגעו על ידי שלושה או ארבעה נערים שונים בקבוצה. זה התחיל בכך שהם הכו אותו בקסדה עם מקלותיהם תוך כדי שהם מחכים לתורם למקדחה. בהתחלה חשבתי שנתתי לו להתמודד עם זה. שוב ושוב אמר להם לדחות את זה, אבל הם לא עשו זאת והחלו לדחוף אותו. התבוננתי בהם מהצד וצעקתי, "היי תפסיק את זה!" זה לא פסק. הם הקפצפו ודחפו ללא הרף, בעטו והכו אותו במקלותיהם, איתי צועק כל פעם מהצד.
ואז הספקתי את זה והבאתי את זה (שלושתם) למאמנים. הם הבטיחו לי במייל שמשהו ייעשה ויגידו על זה. ואז, לא היית יודע את זה? הם בכלל לא עשו דבר לעזאזל (והמאמן הראשי מחליט לומר לבתו בצוות זה שזה 'מבאס' שהוא צריך ללמד קבוצה של ילדים ללא 'מיומנות' מול אמא חורגת של הבן שלי וילדים אחרים בקבוצה. זו ליגת נוער בה אתה בונה מיומנות, ולא זוכה באליפויות בכדי להיכנס לאולם התהילה.)
אז אחרי שראיתי שלא נאמר דבר, המשכתי את עיניי לקבוצה שמרימה אותו והבנתי שזה הולך ומחמיר. סוף סוף קיבלתי מעורבות של מנהל ליגת הנוער בעיר, אבל הוא כמעט לא ענה לי על זה כמעט שבועיים! לא יכולתי לחכות עוד, אז התמודדתי עם הילדים בעצמי וקיבלתי אייל במבט פנסים. אמרתי להם להסתלק ואמרתי לכל אחד אחר שחשב שכיף לבריח את הילד שלי שלא יהיה אחרי היום. זה היה הרגע בו הבריונות סוף סוף נפסקה. הילדים היו כל כך נחמדים ואמרו, "אל תתעסקו איתו, אמא שלו מפחידה!" אבל פשוטו כמשמעו ארבעה מבוגרים האחראים מעולם לא עשו דבר ארור. והכל היה בפרק של שישה לשבעה. היה לו ממש תרגול אחד ומשחק אחד בו הייתה אפס בריונות."
קאט, בת 40
"זה התחיל בכיתה ג '. היה ילד מרושע. כשנשאל מדוע הוא שונא אותה, הוא אמר שזה בגלל שהוא 'שנא את כל הבנות'. הוא בעט בה פעם אחת. כשסיפרה עליו שהוא מרושע, הוא בילה את שארית היום בגרירת אצבעו על צווארו ובהה בה מטה. השיא היה פריצה לפרויקט מחשבים שלה, מחיקת הדברים שלה וכתיבת "F --- YOU" בשער.
הייתי כל כך מעוצבן. היה שבור לב. עודדתי אותה לעמוד מול עצמה ולספר תמיד למורה מייד. הלכתי למורה שלה והיה לי את הילד הזה תחת מיקרוסקופ. המורה גם נרתעה. הוריו התעקשו שמכוונים אותו, מה שנמצא לי היסטרי. מעולם לא התמודדתי איתם פנים אל פנים. לאחר סידור המחשב הוא הושעה והוריו משכו אותו מבית הספר."
אנונימי, 30
"הבן שלי לא ממש מקבל נורמות מגדריות, אז בשנה שעברה (בכיתה א ') ליל כל הקדושים הוא לבש תחפושת' ילדה '. בסוף הוא היה נסער עמוקות בסוף היום ואמר שילדים צחקו לו ללא הרף. נשמע שהוא טיפל בזה טוב מאוד, אבל פחות התלהבתי מהמורה שלו, שלא התערב עד כמעט סוף היום. הבן שלי אמר שהוא כל הזמן אמר לילדים האחרים להפסיק, אבל זה לא רק עד שהוא דיבר ישירות עם המורה וביקש עזרה שהמורה עשתה משהו.
מה שלא ידעתי - ואני מרגיש אשם כל כך - זה שהבריונות לא הסתיימו שם. זה המשיך עם שבנים בכיתתו קראו לו ילדה, הענישו אותו על כך שדיבר בארוחת הצהריים וכתב הערות מגעילות. הבן שלי ביקש ממני לא להגיד כלום, אבל אני זוכר שיצא לי בילדות. אני זוכר שלא לומר דבר לא עושה כלום. אז כשגיליתי דיברתי עם המנהל שהתערב מייד. מאותו נקודה, בדקתי כל הזמן עם בני, בהתאם להנחיות שמצאתי ברשת לגבי שאלות לשאול וכו '. מכיוון שבקשת דברים שקרה במהלך היום לא מספיקה כשהילד שלך לא רוצה לדבר על מה שקורה אליהם. הוא אהב את בית הספר עצמו, ושמח יותר פשוט לספר לי על החלק ההוא של ימיו תוך השארת ההיבטים החברתיים בחוץ. שלחתי בדואר האלקטרוני השנה כדי לתת לה את הרקע כדי שתוכל לפקוח עמו טוב יותר השנה ובתקווה לתפוס משהו לפני שזה באמת יתחיל שוב."
