כאשר דונלד טראמפ זכה רשמית בנשיאות ביום שלישי בערב, המחשבה הראשונה עבור אמריקאים רבים הייתה "איך בסופו של דבר כאן ואיך מוציאים את עצמנו מזה?" התבוסה של קלינטון הרסנית לא רק עבור תומכיה החמורים ביותר, אלא עבור רבים בסיעת #NeverTrump - הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד - שרצו להבטיח כי המועמד לעולם לא יושיט את ידיו במשרה הגבוהה ביותר במדינה. תסריט הסיוט ההוא התגשם השבוע, כאשר מועמד שהיה תלוי בשנאת זרים, פחד מההתנחלויות וטענות על בחירות קשות (מצחיק איך פתאום הבחירות לא מתוחקות עכשיו שטראמפ ניצח), עלה רשמית לאחת המוצלחות ביותר עמדות חזקות בעולם. המציאות של נשיאות טראמפ כאן, והיא מפחידה. ולמרות שרבים חושבים שזה יהיה פנטסטי אם הייתה עתירה שיכולה להוציא את טראמפ מכהונתו, למרבה הצער עבורם, זה לא אפשרי.
בשמונה השנים שחלפו מאז שנשיא הנשיא אובמה נבחר, הושמעו אין ספור עתירות להוצאתו מתפקידו. עבור רפובליקנים רבים מימין הקיצוני, אובמה היה האנטיתזה המדויקת למה צריך להיות נשיא. למרות מאמצים רבים לפתוח בעתירות לסיום נשיאותו, אובמה עדיין עומד עם כמה שבועות בלבד בקדנציה השנייה. מאז שטראמפ גבר על קלינטון ביום שלישי, כבר היו תנועות דומות שגורמות לנשיאותו להמריא באמת. האמת היא כי החוקה של ארצות הברית אינה קובעת תקדים שמאפשר סילוק נשיא ישיבה. החריג היחיד, כמובן, הוא ההדחה.
כרגע, חלקם עשויים לחשוב "בסדר, נהדר, בואו נגיש את טראמפ." זה לא כזה קל. ההדחה מוגבלת למקרים של "פשעים גדולים ומעשי עוולה" שביצע נשיא הנוכחי - כך אלא אם כן עד שטראמפ יבצע פעילות כזו, ההדחה אינה באה בחשבון.
היו רק שני נשיאים בתולדות ארצות הברית שהודחו בהצלחה על ידי בית הנבחרים. אנדרו ג'ונסון, הנשיא ה -17 של ארצות הברית, נכנס לתפקיד לאחר התנקשות בחייו של אברהם לינקולן והוחקק ב24- בפברואר 1868. הנשיא הבא שיודח היה ביל קלינטון בשנת 1998, כך שאומר שההדחה היא נדירה זה לשון המעטה. קלינטון וג'ונסון זכו שניהם גם על ידי הסנאט, מה שגורם להדחה של טראמפ להיראות אפילו פחות סביר בנקודת זמן זו. הנשיא ריצ'רד ניקסון התמודד גם עם ההדחה בעקבות סקנדל ווטרגייט. עם זאת, הוא התפטר לפני שזה יצא לפועל.
מציאות מצבנו הנוכחי היא כי עתירות יכולות להביא לבחירות לזכר רק ברמה הממלכתית ולא ברמה הפדרלית. יש 19 מדינות שזכרו נבחרי ציבור הן ברמה הממלכתית והן ברמה המקומית. למרות שלא הוקם שום מנגנון קיים בחוקה האמריקאית שיאפשר לזכור נשיא יושב באמצעות הצבעה עממית, ברור שישנה מידה מסוימת של תמיכה בזכרונות פדרליים אם אזרחים אומללים פועלים להקמת עתירות להסרת נשיאים מתפקידם.
כזכור, סנגורו של בארי קרוש הפיק מסמך שכותרתו החוקה של המאה העשרים ואחת, ובו הוא מגדיר תוכנית כיצד יזכור נשיא יעבוד. קרוש סבור כי השאלה "האם יש לזכור את הנשיא?" צריך להופיע בקלפי הבחירות הכללי אם מספיק אמריקאים אינם מרוצים מתפקידיו של נשיא בתפקיד. אם רוב המצביעים יחליטו להיזכר בנשיא, אז סגן הנשיא היה עולה למשרד הסגלגל.
התוכנית של קרוש בהחלט נשמעת מושכת ברגע זה - כאשר אמריקאים איכשהו בחרו, ללא ספק, במועמד המפלג ביותר בתולדות המדינה שלנו - אך יש לה גם פוטנציאל לקבוע תקדים שיכול לפגוע במדינה שלנו בטווח הרחוק. המכון לפוליטיקה באוניברסיטת הרווארד ערך סקר בשנת 2013 מצא כי 52 אחוז מהצעירים האמריקאים, רבים שהצביעו לבחירת אובמה, היו מצביעים כדי לזכור את אובמה בזמן הנערכה הסקר. היסטוריונים רבים מאמינים כי אובמה ייזכר כאחד הנשיאים הגדולים במדינתנו שראתה אי פעם, ובכל זאת הייתה נקודת זמן שבה האמריקאים היו מצביעים להחזיר את הצבעה שלהם גם עבורו.
מסתבר שאין פיתרון פשוט לשנות את תוצאות הבחירות. אין עתירה קסומה שאמריקאים יכולים לחתום עליהם כדי להוציא את טראמפ מכהונתו. אלה שאינם מרוצים מאיתנו יצטרכו פשוט לעבוד קשה ולהמשיך להצביע בבחירות מקומיות וממלכתיות בכדי לשמור על עובדי ציבור ברמה גבוהה, חמלה ואינטליגנטית, המעריכים ומקיימים את מערכת הבדיקות והאיזונים האמריקנים בתפקיד. אולי זה הפיתרון הטוב ביותר לנטרל ואולי למזער את הנזק שטראמפ עלול לגרום כנשיא.
