בית חדשות תיקי בית משפט בנושא שריפת דגלים מראים מדוע מדובר בצורת ביטוי חשובה ומוגנת
תיקי בית משפט בנושא שריפת דגלים מראים מדוע מדובר בצורת ביטוי חשובה ומוגנת

תיקי בית משפט בנושא שריפת דגלים מראים מדוע מדובר בצורת ביטוי חשובה ומוגנת

Anonim

ביום שלישי הציע הנשיא הנבחר דונלד טראמפ עונש על שריפת הדגל האמריקני - והוא גם לא דיבר על קנס בסך 50 דולר. "אסור לאפשר לאף אחד לשרוף את הדגל האמריקני", כתב הבוקר (שלישי) בטוויטר. "אם כן, חייבות להיות השלכות - אולי אובדן אזרחות או שנה בכלא!" עם זאת, שריפת דגלים היא חוקית: כמעט שלושה עשורים עברו מאז שבית המשפט העליון הצהיר כי הממשלה אינה יכולה לאסור את חילול הדגל האמריקני, ושני תיקי בית המשפט הבוערים שהובילו להחלטת בית המשפט העליון בשנת 1989 הם מושלמים. דוגמאות לכך ששריפת דגלים היא סוג ביטוי מוגן - ומדוע היא צריכה להישאר חלק מוגן מהדיבור החופשי.

האירוע בוער הדגל הראשון שעשה את דרכו לבית המשפט העליון התרחש בשנת 1984. גרגורי לי ג'ונסון היה אחד מ -18 מפגינים שהשתתפו בטקס בוער הדגלים מחוץ לוועידה הלאומית הרפובליקנית במחאה על מדיניותו של הנשיא רונלד רייגן. הוא נעצר בגין הפרה של חוק טקסס האוסר על חילול חפצים מכובדים, כמו הדגל האמריקני, כל עוד החילול עשוי להרגיז אחרים. ג'ונסון ערער על ההרשעה שניתנה על ידי בית משפט בטקסס, ובית המשפט העליון הסכים לדון בו.

כפי שהתברר, רוב בית המשפט העליון התייצב בג'ונסון, ובצדק: התיקון הראשון מגן על דיבור חופשי, גם כאשר נאום זה עלול להכעיס או להעליב אחרים. כל עוד אף אחד לא נפגע בפועל (והדגל הזה נשרף בסביבה מבוקרת ובטוחה), החוק מגן על אנשים שמביעים את עמדותיהם, בלי קשר לאילו השקפות אלה עשויות להיות.

החלטה זו של בית המשפט העליון השפיעה רק על החוק בטקסס שהביא את ג'ונסון לקשיים, עם זאת, ואחרי שראתה את פסק הדין בטקסס נ 'ג'ונסון, הממשלה הפדרלית אסרה על דגלה להכות בכל רחבי הארץ מכל סיבה שהיא חוץ משריפה וקבורת דגל ישן. כאשר הורשעו מפגינים ונידונו על שריפת דגלים בניגוד לחוק ההגנה החדש על דגלים, ביטל את הרשעתם. בשנות התשעים של ארצות הברית נ 'אייכמן, בית המשפט העליון חזר על ההגנה על שריפת הדגלים כצורה חוקית של דיבור חופשי - שהייתה ונשארה זכות בסיסית, מוגנת מבחינה חוקתית.

טראמפ לא נתן שום אינדיקציה ביום שלישי באשר לאיזה אירוע גרם לו לקרוא לעונש של שריפת דגלים - אך כפי שציין בית המשפט העליון לפני למעלה מ- 25 שנה, הממשלה אינה רשאית להחליט מה נחשב לדיבור חופשי "מקובל". או אחרת זה מתדרדר במהירות לצנזורה. מנהיגים אינם חייבים לאהוב את הנאמר או להסכים עם אזרחיהם, אך הם כן צריכים להגן על זכותם של אנשים לדיבור חופשי ללא תוקף. כפי שכתב פעם הסופרת הבריטית ביאטריס אוולין הול: "אני לא מסתייג מדבריך, אבל אני אגן עד מוות על זכותך לומר זאת."

אחד מעמודי התווך המקיימים את הדמוקרטיה של ארצות הברית היא זכותם של האזרחים לדיבור חופשי. האיום להעניש הפגנות של דיבור חופשי עם ביטול אזרחות או זמן כלא עובר לנוכח זכויות חוקתיות מבוססות וחשובות - וזה רעיון מסוכן להפליא שהנשיא הנבחר יציע.

תיקי בית משפט בנושא שריפת דגלים מראים מדוע מדובר בצורת ביטוי חשובה ומוגנת

בחירת העורכים