תוכן עניינים:
הייתי חולה בעקביות במהלך השליש הראשון, עם "מזל" בשבילי, בשתי ההריונות שלי. בשלושת החודשים הראשונים חייתי על מלח, לימונדה ולחם טרי. ברגע שהצלחתי לאכול, עם זאת, כל מה שרציתי היה אוכל נחמה מתובל ומתוק. העניין באוכל הנוחות הוא שכולם מתנחמים במטבח שונה. אז כשביקשתי מאמהות לשתף את השתוקקותן במזון בנוחות ההריון, כולן רשמו מאכלים שונים, מדגני בוקר לסלטים, שסיפקו להן קצת דחייה מהשתוקקות ההיריון הבלתי סבירות, לכאורה בלתי נגמרות.
באופן אישי אהבתי תפוחי אדמה מטוגנים וחום חשיש. אה, ופירה. למעשה תפוח אדמה בכל צורה שהיא היה מספיק. נהניתי גם מבייגלה ובאגטים איטלקיים חמים עם חמאה מלוחה. אני מניח שאפשר לומר שפחמימות היו אוכל הנוחות שלי. לאמיתו של דבר, התשוקה להריון שלי לא הייתה כל כך שונה מהמזונות שאני חושקת בהם כשאני לא בהריון. אני פשוט אוהבת את הפחמימות שלי, אתם. וגם פחמימות אוהבות אותי. יש לנו קשר אמיתי, אפשר לומר. לא הקשר המזויף שיצרתי עם אוכלים בריאים, כמו תרד ואבוקדו, אלא קשר בלתי שביר אמיתי. קשר שנמשך כל החיים.
למרבה המזל, אמי מכינה את תפוחי האדמה המטוגנים הכי גדולים. היא פורסת את תפוחי האדמה לעיגולים דקים ואז לחצי ירחים. היא מחממת חמאה ושמן במחבת ללא מקל, ומטגנת את אותם בנים רעים עם עוד קצת חמאה ומלח. האם זה לא נשמע שמיימי? ניסיתי לשכפל את המתכון המנפח שלה, ולצערנו, אני פשוט לא מצליח להבין את זה נכון. אני בטוח שיש מרכיב שהיא לא חולקת איתי, כי תפוחי האדמה שלה מתנדנדים ותפוחי האדמה שלי, ובכן, לא. בכנות, היכולת לאכול כל מה שרציתי מתי שרציתי (מבלי לדאוג לא הייתי משתלבת במכנסי הג'ינס שלי) הייתה ככל הנראה החלק הטוב ביותר בהריון. היו לי הריונות קשים עם שני ילדי, כך שהבגטים והבייגלה האלה ממש עזרו להקל על חלק מהסבל שלי.
אם גם אתם בהריון וחושקים במזון נחמה, הוציאו דף מתוך ספרי הנשים ההרות לשעבר. אולי תמצא את השראת האוכל שחיפשת.
אללה, 31
סמי
"השתוקקתי לבייקון! אכלתי טונה של גבינות גבינה על האש!"
ג'וליה
בדוק את סדרת הווידיאו החדשה של רומפר, Bearing The Motherload , בה הורים לא מסכימים מצדדים שונים של סוגיה מתיישבים עם מתווך ומדברים כיצד לתמוך (ולא לשפוט) את השקפות ההורות של זו. פרקים חדשים משודרים בימי שני בפייסבוק.
