מכברי איווה - הזדמנות ההצבעה הראשונה בבחירות 2016 - הם ביום שני, 1 בפברואר, והם חשובים מכמה סיבות מרכזיות. זו תהיה הפעם הראשונה שהמצביעים יזכו להצביע במירוץ המועמדות לנשיאות, וזה עניין גדול. אבל האם אתה צריך לזכות באיווה בכדי להיות נשיא? כן ולא. הרשה לי להסביר.
הלוחמים, התקשורת, ואפילו המועמדים עצמם מסכימים כי איווה זה עניין גדול. כפי שכתב כתב ווקס אנדרו פרוקופ, "איווה הפכה חשובה במיוחד מכיוון שאנחנו - התקשורת, מבני המפלגה, פעילים, המועמדים עצמם ואפילו מצביעים במידה מסוימת - החלטנו בהדרגה להפוך את זה לחשוב כל כך."
על פי השבוע, הקאוסים הרפובליקנים שונים מהקוסים הדמוקרטיים בכך שלכל מפלגה יש כללים משלה לגבי מה שיורד בקוקוס (למשל, פתקי הדמוקרטיה אינם מושלכים בסתר, ואילו הרפובליקנים הם). מעולם לא ביקרת בקקוס? ואז אתה כמו רוב המדינה. ואפילו במדינות קוקוס מפורסמות כמו איווה, ההצבעה לאירועים אלה נמוכה באופן מופרך לאירוע כה מבולבל מבחינה פוליטית, ויש סיבה טובה: עובדי הקקוס צריכים לנסוע למקום מחוזם, להאזין לנאומים, ולרפובליקנים, להצביע. אבל הדמוקרטים צריכים לנהוג, להקשיב לנאומים ואז לעמוד פיזית בפינת החדר שמייצג את המועמד שלהם. מצביעים שהמועמד שלהם אינו מקבל 15 אחוז מהתמיכה הנדרשים צריכים לעמוד בפינת המועמדים לבחירה השנייה. זו המון עבודה.
בשנת 2008, כך דווח השבוע, שיעור ההשתתפות בקקוס הדמוקרטי "התנודד" עד 16 אחוז לעומת 6.8 אחוזים, בעיקר בחלקו בגלל מסע הבחירות החשמלי של סנ"צ ברק אובמה אז להוציא בוחרים חדשים לקלפי. מצביעים שנכנסים לקאוס ישמעו נאומים מסוימים, ישתתפו בוויכוח ידידותי או לא ידידותי, והכי חשוב, יביאו אנשים להתעדכן במועמדים שהם עושים ואינם תומכים. חלק ממה שהופך את הקאוס לשונה מהראשון הוא שיש סיכוי להחלפה בין בוחרים בקובוס, הדומה למפגש חברתי פוליטי. במציאות, הקוסים טובים לתנופה, או כך מדווח ניוזי.
זו הסיבה שהמועמדים מפעילים דחיפה נוספת כדי להביא את הבוחרים לקווים, תרתי משמע; ה- hashtag #CaucusFinder יסייע לאיאוונים למצוא את מיקום הקובוס של המועמד שלהם.
מצביעים יכולים אפילו לבחון את הידע הפוליטי שלהם על ידי משחק משחק טריוויה של הקאווה של איווה בטוויטר:
יש אפילו דבר כזה "איווה קנאה", עליו כתב בוחר בברוקלין בניו יורק טיימס.
לפני איווה נאלצו כל המועמדים, הציבור, התקשורת וההתמחות להסתמך עליהם. סקרים אינם עקביים וכספית. בוא יום שני, התקשורת תשתגע עם התוצאה של האינדיקציה הרשומה הראשונה למי אנשים רוצים לייצג את מפלגתם כנשיא.
בהחלט, לפי ווקס, זכייה באיווה אינה מבטיחה מושב במשרד הסגלגל, ואפילו לא את המינוי של המפלגה. לדוגמה, בכרכרי הרפובליקנים ב -2008, מיטל רומני הגיע למקום השני וג'ון מקיין הגיע למקום הרביעי. השנה, השאלה הגדולה שעולה בראשם של כולם, אם אתה חלק מה- GOP או לא, היא האם אילוץ הנדל"ן דונלד טראמפ אכן יביא אנשים להצביע בשבילו.
איווה, אתה מבין, עוסק בתפיסה, ומאז שהמדינה העבירה את התחרות שלה לקדמת עונת הבחירות בשנת 1972, היא הפכה לאגדה פוליטית במקצת. אחרי הכל, מדוע איווה (מדינה אמריקאית אמצע אמריקה כפרית, לא מגוונת במיוחד בגזעית) היא נציגת ציבור הבוחרים האמריקני?
GIPHYצפו לראות שקצת תופעה של דומינו תתרחש. אם מועמד מצליח באיווה, התמיכה בתורמים תגדל. זה אומר יותר כסף לקמפיין, וכיסוי מודעה לאומי יותר. לאחר מכן, המצביעים יכולים לצפות גם להתפשטות בסקרים הכספית, והמועמדים יתחילו לקבל החלטות כיצד לנהל את הקמפיינים שלהם. ראה, תנופה. הכבלים בונים את זה, המועמדים לא יכולים להרשות לעצמם לא לשחק יחד (גם העיתונות לא יכולה), וכך גם המכונה הפוליטית שתשלח אדם אחד לצאת מהתחרויות הללו, בניצחון לבית הלבן.
