כל יום אחרי ארוחת הצהריים, אני וחבריי היינו הראשונים בתור לרוץ מחוץ לדלתות הכפולות המובילות מאולם הצהריים לגן המשחקים. הייתה לנו חצר בית ספר אדירה, והשתמשנו בה. למרבה הצער, ילדים כיום לא תמיד זוכים לחוויה זהה. יותר ויותר בתי ספר מסתדרים בפגרה ובזמן החיצוני, אבל כל הדברים שקורים לילדים כשהם לא מקבלים הפסקה נראים כמו עניין גדול במיוחד. מסתבר, חוסר הפסקה יכול להשפיע מאוד על ילדיכם.
על פי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP), ההפסקה היא חלק מכריע מיום הילד. זה שניהם שער לבריאות ולמידה טובה יותר בכך שהוא מאפשר לילדים לשחק זמן לא מובנה לפתח כישורים חברתיים ופיזיים מרכזיים, כמו גם לספק להם פורקן להוצאת אנרגיה עודפת שנוצרה בכיתה. ה- AAP מציין כי עם הירידה בהפסקה בגלל ההתמקדות הנוכחית אך ורק בתחומי החינוך האקדמיים, הסטודנטים נעשים שירות מבוגרים על ידי המבוגרים המטפלים בהם.
מדוע הקיצוצים? מבלי שנשאר ילד מאחור, חויבו בתי ספר בארצות הברית לנהל מספר רמות של בדיקות סטנדרטיות, יחד עם תוכנית לימודים חדשה, והתמודדו עם דילמה - האם אתה לומד למבחנים, או שאתה נותן לילדים לשחק? זה התחיל להיות מצב של הכל או לא כלום, ללא ניצחון, ובשנת 2006, כ- 40 אחוז מבתי הספר צמצמו או הפחיתו באופן משמעותי את ההפסקה לחלוטין, על פי הוושינגטון פוסט.
ג'יפימה זה עושה לילדים? מה קורה כאשר ילדים אינם מקבלים מספיק הפסקה? על פי מחקר שהושלם על ידי אוניברסיטת רוצ'סטר, סטודנטים שלא מקבלים זמן משחק מספיק ביום שלהם עשויים לחוות צמיחה מפגרת בהתפתחותם הקוגניטיבית, הגופנית והפסיכוסוציאלית. במחקר שלהם הם מצאו שילדים שלא קיבלו כמות נאותה של הפסקה הראו ירידות בהבנתם את המבנה החברתי, ההתפתחות הרגשית, השפה ובעלי מנגנוני התמודדות חלשים יותר, באופן כללי. החוקרים הצהירו כי "פיתוח יכולת חברתית היא משימת הכנה חיונית במהלך הילדות וההתבגרות, והיא קשורה להצלחה חברתית, אקדמית ותעסוקתית עתידית."
אזורי הכנסה נמוכה הושפעו בעיקר מהקיצוץ בהפסקה. על פי אוניברסיטת סטנפורד, ההפסקה היא קריטית במיוחד באזורים בעלי הכנסה נמוכה מכיוון שהיא מובילה לכך שילדים מרגישים בטוחים יותר ומעורבים יותר בלמידה שלהם. זה גם גורם תורם חזק לאקלים חיובי בבית הספר באזורים שבהם זה לעיתים קרובות במחסור. זה משפר את הנוכחות וקשור לתוצאה אקדמית כוללת טובה יותר בהמשך החיים.
מגרש המשחקים של העיר ניו יורק ופרקליט ההפסקה, ויקי סטוטמאייר, אומר לרומפר בראיון שהזמן שניתן להפסקה פשוט לא מספיק. "התלמיד הממוצע בביה"ס היסודי הממוצע בעיר ניו יורק זוכה ל 20 דקות הפסקה בלבד ביום, לרוב הפעילות הגופנית היחידה שהילד מקבל כל היום, במיוחד אם הם גרים בשכונות עם פשע או מעורבות כנופיה גבוהה." אני יודע שילדי שלי, הלומדים בבתי ספר ציבוריים בעיר ניו יורק, אומרים לי שהפסקה שלהם מבוטלת לעיתים קרובות וכי 20 דקות נדיבות. הבן שלי אומר לי שעד שכולם מתיישרים, מתכוננים ויוצאים, הם בקושי מבלים זמן כלשהו במשחק לפני שהם מתיישרים שוב כדי לחזור פנימה.
אני מבין שבני אינו השופט הכי אמין בתקופה (אף ילד אינו בן 9), אך לאחר שדיבר עם מנהליו ומי שוחח על כך בבית הספר, אני יכול לומר לך שזה נכון. יש מעט מאוד זמן בילוי בפועל. לילדים כמו בני הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, הזמן הזה הוא קריטי ליכולת שלהם להתמודד עם שאר יום העבודה.
למרבה המזל, יש דחיפה אמיתית לסיים את זה. למעשה, קיימת תכנית פיילוט חדשה בטקסס בה סטודנטים יוצאים למגרש ארבע פעמים ביום בתקווה לשפר את ההישגים האקדמיים ואת בריאות הסטודנטים. תוכנית LiiNK מקווה לעודד ילדים להיות סטודנטים מעורבים, פעילים ודינמיים יותר באמצעות זמן משחק בלתי מוסמך לאורך כל היום.
אמנם מדובר בימים הראשונים, אולם המקהלה העולה בתחומי פסיכולוגיית ילדים ורפואת ילדים הקוראת להגדלת ההפסקה ומימון רב יותר לציוד והשגחה מראים כי הגאות משתנה, ואולי כעת יקבלו לילדינו הזדמנויות נוספות לשחק ולהיות ילדים. בין הלימודים למבחני המתמטיקה ומבחני הקריאה.
