כשהגיע הזמן לגמוע את בני, חשבתי שאעצוב. חשבתי שאאחל לחיבור ההוא איתו שוב. אבל עכשיו כשאני גמילה אותו באופן פעיל, אני לא מרגישה עצובה בכלל. אני אסיר תודה על הזמן שביליתי להניק אותו, אבל אני מרגיש כל כך חופשי שקשה להיות עצוב או נוסטלגי בכלל.
הבן שלי עומד לגיל 4 ואני מניקה אותו מאז שנולד. זה אומר שבארבע השנים האחרונות אנו קשורים זה לזה. מעולם לא דמיינתי שאמשיך להניק ילד בן 4, אבל מכיוון שביליתי כל כך הרבה זמן להניק אותו, הכרנו זה את זה ברמה אחרת. אין זה אומר, עם זאת, אני לא שמח שקשר ההנקה שלנו מסתיים.
כשבני בן השנתיים חשבתי שאתחיל לנסות לגמול אותו. ואז אחרי שהולדתו השנייה הגיעה והלכתי, אמרתי שהגמתי אותו כשהוא היה בן שלוש. בסביבות יום הולדתו השלישי התחלתי לשים גבולות מחמירים יותר על מערכת היחסים הסיעודית שלנו, אבל לא סיימתי את זה. יכולתי לחוש שהוא לא מוכן, ובכנות, גם אני לא היה מוכן. הרגשתי שתנאי ההנקה צריכים להיות הדדיים, ומכיוון שלא הייתי צריך לגמוע מסיבות חיצוניות, כמו שינויים במצב בריאותי או בלוח הזמנים של העבודה, לא רציתי להפסיק אם הוא לא רוצה.
בהתחלה, ניסיתי לדחוף אותו בעדינות לכיוון הגמילה על ידי ביטול סיעוד מיותר, כמו כשהוא היה מבקש לינוק כי הוא ראה אותי יושב ומביט בטלפון שלי. אבל בכל פעם שניסיתי לנתק אותו, הוא התחרפן.
אני חושב שבני סוף סוף רואה בי יותר מסתם זוג ציצים, והוא יודע שהוא עדיין יכול להשיג כל מה שהוא צריך בלי להניק.
הדחיפה הגדולה ביותר להיגמל הגיעה בזמן שהוא היכה 3 וחצי, כשהתחלתי לפתח סלידה סיעודית אינטנסיבית. רק לחשוב עליו שהוא יונק יגרום לעור שלי לזחול. הייתי עדיין מניקה אותו, אך בחוסר רצון להפליא ורק במשך כמה דקות, אלא אם כן הוא היה הולך לישון בלילה או למטה לנמנם. צמצום משך הזמן שיכול היה להניק עורר אותו, אבל ההתחדדות עזרה לו להבין שבקרוב הוא לא יצליח להניק בכלל. הוא התחיל אפילו לא לחשוב על זה. במקום זאת, הוא היה מבקש לשתות או לנשנש אם הוא רעב או צמא, או חיבוק או נשיקה אם היה עצוב או פגוע. שמחתי יותר לחייב.
לאחרונה עברנו ברחבי הארץ. דאגתי שהשינוי ישליך את כל מה שעבדנו עליו מבחינת הגמילה, אבל היום הראשון שהיינו בבית החדש שלנו, הוא לא ביקש לינוק בכלל עד שהיה מוכן למיטה באותו לילה. זה מעולם לא קרה לפני כן.
לאחר מכן עברנו שבוע שבו הוא פשוט רצה כל הזמן לינוק. בשלב מסוים חיפשתי איפה להשיג תה שיייבש את אספקת החלב שלי, כך שאוכל פשוט לומר לו שהחלב שלי נעלם. בסופו של דבר קיבלתי חזייה חדשה שהקשתה עליו פשוט להיכנס לחולצה שלי. זה היה מעשה פשוט שעשה כל כך שינוי לבריאותי הנפשית. סוף סוף יכולתי לראות את האור בקצה המנהרה.
הנקה כמעט 4 שנים אינה קלה. זה דורש מאמץ מרוכז, ואני שמח שעשיתי את זה. אבל אני מוכן לראות איך נראה הפרק הבא במערכת היחסים שלנו.
הקש האחרון היה גל חום לאחרונה. הבן שלי תמיד חם, ובקיץ הוא מזיע באופן תמידי, כך שהמחשבה עליו לוחץ את גופו הקטן והחם כנגד אחי, גרמה לי לרצות לקפוץ מהעור שלי. ידעתי שאין מצב שעובר עוד קיץ של הנקה ללא הפסקה, אז דאגתי שהמקרר שלנו יהיה מלא במשקאות קרים וקרח. בכל פעם שהוא היה מבקש לינוק, הייתי מציע לו לשתות קר, והוא תמיד לקח את זה. הוא עדיין ניסה לינוק אם הוא ישנוני, אבל הייתי פשוט אומר לו לשכב ולנוח והייתי יושב איתו.
עכשיו כשהוא די נגמל, אני שמח לומר שהיחסים בינינו לא השתנו ככל שציפיתי. אני חושב שהיה לי פחד מהיחלשות הקשר שלנו אם נגמל אותו, אבל אנחנו עדיין הניצנים הכי טובים. אני חושב שבני סוף סוף רואה בי יותר מסתם זוג ציצים, והוא יודע שהוא עדיין יכול להשיג כל מה שהוא צריך בלי להניק. אני עדיין מתכוונת לנשק את הבו-בוז שלו ולתת לו להתכרבל לישון. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאני שוב מרגיש כמו בן אדם.
הנקה כמעט 4 שנים אינה קלה. זה דורש מאמץ מרוכז, ואני שמח שעשיתי את זה. אבל אני מוכן לראות איך נראה הפרק הבא במערכת היחסים שלנו.
