ההורים שלי התגרשו כשהייתי בן 16, אבל הייתה להם פרידה נמתחת ומבלבלת שהתחילה כשהייתי בת 11. הגירושין הרגישו כמו הקלה, מכיוון שלפחות הייתה סופיות בהסכם ההוא. הייתי בטיפול בתחילת ובאמצע שנות ה 20 לחיי כאשר המטפל שלי הגיע למסקנה שיש לי בעיות עם חרדה ודיכאון, וציין שהנושאים שלי נבעו מאי התמודדות נכונה עם גירושי הורי. חשבתי שטיפלתי בכל הכבודה, אבל אף אחד לא אומר לך שהנושאים שיש לך כילד מתעוררים רק כאשר יש לך משלך.
ילדי גירושין נושאים כל אחד מזוודת מזוודות משלהם. גודל העומס תלוי לעתים קרובות בפרטי הקשר שההורים שלך ניהלו, לאחר גירושין ובכל מערכת יחסים שהייתה לך עם ההורים שלך מאז. אבל כולכם תוהים: איך אתם יכולים לקיים יחסים בריאים אם ההורים שלכם לא היו כאלה? אני רוצה להיות עם אבי של בני לנצח מסיבות רבות, אחת מהן היא שאני לעולם לא רוצה שהילד שלי יחווה פרידה כמו שעשיתי. אך כיצד אוכל למנוע זאת כאשר אנו חוזרים בהכרח על הדברים שראינו אם אנו מתכוונים או לא? כיצד נמנע מאותו גורל?
כשגיליתי שאני בהריון רציתי שהכל יהיה מושלם. הייתי צריך לשלוט בדברים קטנים כי היה כל כך הרבה משליטתי. ידעתי טוב מדי מה קרה כשדברים השתבשו והייתי נחוש לעשות אותם נכון. נשארתי עד מאוחר ועיינתי באתרים בחיפוש אחר העריסה המושלמת, מערכת הטיולונים המושלמת, מושב הרכב הבטוח ביותר. ספגתי כל מאמר הורות וספר שיכולתי לשים עליו. הייתי משוכנע שלא אעשה את אותן הטעויות שהורי עשו. לא משנה אם הייתה לי ילדות לא מושלמת, הייתי דואגת שלילד שלי תהיה הילדה המושלמת. אבל לא התחלתי לקחת בחשבון שהתינוק שלנו ייוולד לשני אנשים לא מושלמים.
אחרי שילדתי, טיפלתי בכל אינטראקציה עם הילוד שלי בבדיקה אינטנסיבית. כשבן זוגי ואני היינו עם הוויכוחים הבלתי נמנעים שיש לכל ההורים הטריים, נבהלתי שאנחנו גורמים לו נזק, נזק שממנו הוא לעולם לא היה מחלים. תכננתי לאורך כל הדרך לרפא את הפצעים שלי בעצמי בכך שהעניקתי לילדים שלי חיים מושלמים, זה שמעולם לא היו לי, אחת מלאה במסיבות יום הולדת ראויות, רגעים מושלמים בתמונה וסכסוך אפס.
אני יכול לומר לבני שלמרות שסבתו וסבו התאהבו זה בזה הם מעולם לא הצליחו לאהוב אותי או אותו הכי טוב שהם יכולים.
במקום זאת הייתי צריך לקבל את זה שכאשר הקשר המרכזי בשברים בילדותך, זה יוצר פצע בלתי ניתן לתיקון, תחושת אובדן שאתה סובל עמוק בלב. רציתי לרפא את הילד הפנימי שלי על ידי כך שהייתי נותנת לילד שלי את הדברים שכמההתי להם כשהייתי בגילו, דברים כמו הורים שלא נלחמו. אני רואה עכשיו שהדברים שהורי עברו - אי וודאות כלכלית, משפחות מורחבות גדולות וילדים ממערכות יחסים קודמות - קשה לכל זוג. חילוקי דעות הם חלק מהיותם במערכת יחסים מחויבת, וגידול ילדים מוסיף לחץ עצום לזוגיות. בידיעה זאת, אני מרשה לעצמי כעת רגעים רעים, ואם אנו מתווכחים מול בני ובת החורג שלנו, אנו דואגים לפתור את הסוגיות כך שיראו שפתרון סכסוכים וסליחה הם גם חלק ממערכות יחסים. בידיעה זאת אני מראה לעצמי ולילדיי כי גם להיות פגיע מקובל.
אני יכול להיות ילד גירושין, הורה טוב ובן זוג אוהב. השלושה אינם רעיונות בלעדיים הדדית - ולהיות ילד גירושין זה לא אומר שאני מתכוונת לאבדון רק בגלל שההורים שלי היו כאלה. השתמשתי בטעויות ובכישלונות של הורי כדי להנחות את שלי. מה אוכל לעשות אחרת עבור בני? איך נוכל להיות שותפים טובים יותר? אני ובן זוגי כבר לא מעמידים פנים שהכל בסדר כשזה לא, פשוט כי אנחנו יודעים טוב יותר - אני יודע טוב יותר - ומכיוון שכן, ילדים גמישים, אבל לא, הם לא מטומטמים. למדתי לתעדף את מערכות היחסים ביני, כי להיות מאושרים כפרטים וכזוג הם הדברים הטובים ביותר שתוכלו לעשות עבור ילדינו, אחד עבור השני וגם עבור עצמי. אני לא ההורים שלך. הטעויות שלהם אינן הטעויות שלי. הסיפורים שלהם אינם שלי.
לימוד זה שחרר אותי בכל כך הרבה דרכים.
כילד גירושין העשיר גם את חיי. אני יודע שאהבה אינה ערובה ושצריך לטפח אותה לעיתים קרובות. חיי היו שונים ללא הגירושין, בטח, אבל אני לא יכול לומר שהם יהיו טובים יותר. אני יודע שיום אחד אני יכול להגיד לבני שלמרות שסבתו וסבא שלו התאהבו זה בזה הם מעולם לא הצליחו לאהוב אותי או אותו הכי טוב שהם יכולים. הם לא היו מושלמים, וגם אני לא אהיה מושלם, אבל אני רוצה שהוא יידע שלעתים קרובות הקשרים שקושרים אותנו חזקים יותר מהכאב שאנו סובלים.
