להיות רופא הפלות בארצות הברית זה לא העיסוק הבטוח ביותר או המוערך ביותר מבין העיסוקים. תפיסות שגויות רבות מקיפות את המקצוע, ותפיסות מוטעות אלה מועברות רק כאשר מועמד לנשיאות ארצות הברית מדבר על כך שמספקי ההפלות המאוחרות, ובמיוחד, "משיקים את התינוק מהרחם בחודש התשיעי" על במה לאומית. אז כמה רופאים בהפלה מאוחרת נותרו בארצות הברית? רק קומץ.
פעילים נגד הפלות עשויים לרצות לקדם את הבדיון כי הפלות מאוחרות מתרחשות באופן רצוף-לאפס, עבור נשים מרוכזות בעצמן ושאינן אחראיות שפשוט אינן יכולות להחליט. אבל ההפלות הללו הן למעשה נדירות להפליא. על פי מכון גוטמכר, רק כ -1.3% מההפלות מתרחשות לאחר 21 שבועות, ו"הפלות מאוחרות "לא מתחילות עד 21 עד 26 שבועות, או בשליש השלישי. יתר על כן, פעולות אלה מתבצעות כמעט כל אחת מכיוון שחייה או בריאותה של האם נמצאים בסיכון, או משום שהעובר פיתח מומים מולדים כה חמורים עד כי סביר להניח שהוא לא ישרוד מחוץ לרחם.
מאז דבריו של דונלד טראמפ על הפלות מאוחרות במהלך הדיון הסופי בנשיאות, נשים רבות הציעו על הפלות משלהן המאוחרות, והחוט הרווח בסיפוריהן הוא שההחלטה להפסיק את הריונותיהן לא הייתה קלה, אך כזו שבסופו של דבר ניסו לחסוך מכאבים עתידיים גדולים יותר.
גם לא קל לנשים האלה? מציאת רופא שיבצע את ההליך.
סרט תיעודי משנת 2013 בשם After Tiller עקב אחר ארבעת הרופאים היחידים בהפלות המאוחרות שנותרו מתאמנים בארצות הברית באותה תקופה. הכותרת מתייחסת לג'ורג 'טילר, רופא נוסף להפלה מאוחרת, שהוחלט על עבודתו בשנת 2009 לאחר שעבר שנים של התקפות במרפאת וויצ'יטה שלו וניסיונות קודמים לחייו, על פי Refinery29.
ברחבי הארץ, רופאי הפלות מאוחרות מושמעים ומאוימים על בסיס קבוע. אחד הרופאים שנותרו, ד"ר לרוי קארהארט, התאמץ במשך שנים רבות בנברסקה לפני שפתח מרפאה בגרמנטאון, מרילנד. בשנות התשעים, החווה שלו נשרפה, והלהבה נהרגה יותר מתריסר סוסיו. גם המרפאה שלו נמרחה בזבל, הוא וצוותו קיבלו מעטפות הכוללות אבקה לבנה חשודה, ועוד, כך מדווחים בניוזוויק.
רופאה אחרת, סוזן רובינסון, מספקת הפלות מאוחרות באלבוקרקי. היא הייתה מוטיבציה לעזור לנשים לאחר שאקדח הרג שני פקידי קבלה במרפאת הפלות בפרברי בוסטון בשנת 1994. כעת, בנוסף להתאמן, היא עוזרת להכשיר דור חדש של רופאי הפלות וכפי שסיפרה את סיכת השיער, היא מקווה שאנשים להבין,
החלטות אלו בנושא הפלות מאוחרות מתקבלות בקפידה על ידי נשים אלה. הם היו מחושבים, נאבקים איתם, מיוסרים. הם אף פעם לא סתמיים. והצורך בהפלות מאוחרות לעולם לא יעלם.
וכשנשאלה על חשש לשלומה האישי, היא אמרה, "אני לא אוהבת לדבר על מה שאני עושה במיוחד כדי להגן על עצמי, אבל זה היבט של התפקיד, בוודאי."
גם רובינסון וגם קררהארט הדגישו בראיונות שהם לא מספקים הפלות לכל מי שמגיע למרפאות שלהם. הם מתייחסים לאתיקה של כל מקרה לגופו, אינם לוקחים זאת בקלילות.
הבמאים של אפטר טילר כמו כן עקבו אחר ד"ר וורן הרן, העוסק בקולורדו, וד"ר שלי סלה, שכמו רובינסון עובד באלבוקרקי. כפי שאמרו הדירקטורים על נושאיםיהם בהצהרת הבמאי שלהם,
הם חשבו שאם עוד אמריקאים יוכלו לפגוש אותם, ולשמוע מאיפה הם מגיעים - אפילו אם הם עדיין לא מסכימים עם העבודה שהם עשו - הם לפחות לא ירצו להרוג אותם.
אין פלא שרק מעטים מהם נותרו.
ובכל זאת העבודה שלהם חשובה. אם בסופו של דבר נשים מקבלות את ההחלטה הכואבת להפסיק היריון מסיבה טובה, יש לתמוך בהן ולעזור להן. רופאים אלה עומדים בפני סכנה קבועה בכדי לעשות זאת. חבל שיש מעט כל כך מהם.
