ביום שישי נודע לעולם החדשות שוברות הלב, לפי CNN, כי השף, מארח רשת המזון והסופר רב המכר אנתוני בורדיין נפטר בגיל 61. לפי הרשת, בורדיין מת בהתאבדות והיה בצרפת בזמן של מותו בעת שעבד בתכניתו, אנתוני בורדיין: חלקים לא ידועים. אנשים רבים פנו מאז למדיה החברתית כדי לעודד את המתמודדים עם מחלות נפש לפנות לעזרה, אולם הציוץ של כריססי טייגן בנושא דיכאון לאחר לידה בעקבות מותו של בורדיין מעלה נקודה חשובה להפליא לגבי הקושי לעיתים קרובות לעשות זאת. ובשיתוף החוויה שלה, המסר של טייגן ממחיש מדוע מניעת התאבדות היא לרוב מאמץ צוותי.
אף כי טייגן ידועה כחצי הנקבה המצחיקה והמהירה של אחד הזוגות האהובים ביותר בהוליווד, היא לא נרתעה מלהודות שחייה אינם מושלמים כמעט כמו שהם עשויים להיראות. כמעט שנה לאחר לידת בתה, לונה, באפריל 2016, נפתחה טייגן במאמר ל- Glamour על סבל מדיכאון אחרי לידה, וזה תוקף תוקף לאמהות רבות שחוו את אותו הדבר. אבל למרות שהיא הצליחה לקבל עזרה בגלל מחלתה, ביום שישי, טייגן הדגישה שזה לא היה קל כמו סתם שנאמר "להושיט עזרה" או להתקשר למוקד משבר, אם כי המשאבים הללו מספקים כמות גדולה של תמיכה. וזו תזכורת חשובה באמת שלא נשמעת כמעט באותה תדירות שהיא צריכה להיות.
בציוץ שלה כתבה טייגן כי היא "באופן אישי אף פעם לא הייתה מתקשרת למספר טלפון" כשהיא מתמודדת הכי הרבה, וכנראה שהיא אפילו לא הייתה מבינה שהיא זקוקה לעזרה אלמלא הרופא שלה, והיא בעל, ג'ון אגדה. ולמרות שזו עשויה להיות אמת לא נוחה עבור כל מי שאינו נוח לנושא המחלה הנפשית או רעיון אובדני לשמוע, זה כזה שכל מי שרציני ברצונו לעזור לו צריך לנסות להבין.
בציוץ מעקב הבהיר טגיין כי "הקו החם חשוב מאוד להפליא", וכי היא פשוט חולקת את החוויה שלה עצמה וזה משנה. קווי טלפון וטקסט משבר יכולים להיות יקרי ערך ומשאבים מצילי חיים, הן מתן עזרה לחירום והן גישה לתמיכה לא שיפוטית. אך האמת, כפי שטיין טייגן, היא שזו לא אסטרטגיה ריאלית לחשוב שכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להזכיר לאנשים להושיט יד. מכיוון שכשאתה אחוז במחלות נפש, הושיט יד לעצמך פשוט לא יתכן.
במקום זאת, טייגן דגל שדווקא האנשים שאינם סובלים הם שלא צריכים לפחד לדבר ולהושיט את היד, בדיוק כמו שהאגדה עשתה למענה. וזה הגיוני מאוד: חלק מהמצב של דיכאון קשה והתאבדות הוא לרוב כל כך חולה שאתה כבר לא עומד לחשוב בצורה רציונלית, כפי שהסביר הגרדיאן. זימון קו עזרה, או אפילו 911, אולי לא נראה כמו משהו שאתה מסוגל אליו, או שזה יכול פשוט להראות מפחיד ומרתיע. כמו טייגן, כפי שהיא שיתפה במאמר שלה עם גלאמור, ייתכן שגם ייתכן שאינך מודע בדיוק לכמה סכנה אתה באמת נמצא.
ואז יש גם את המציאות הלא נוחה שגם אם אתה מבין שאתה אובדני, וגם אם אתה מבין שאתה צריך לספר למישהו, אתה פשוט לא רוצה. כפי שהסבירה הסופרת אבי נורמן בשרשור בטוויטר ביום שישי, ברגעיה האובדניים, היא לא ממש רצתה שמישהו ידבר אותה מזה, והרעיון להושיט יד כמעט חש מאיים. אם מעולם לא נאבקת במחלות נפש שאולי לא הגיונית. אבל זו הודאה שאנשים רבים יכולים להתייחס אליה, והיא מסבירה חלק מסיבה שמישהו שאולי נראה שיש לו כל כך הרבה לחיות עבורו, אולי לא היה מנסה לבצע את מה שיכול היה להיות קריאה מצילת חיים.
מה שגם טייגן וגם נורמן (יחד עם אינספור משתמשי טוויטר אחרים שנפתחים על מאבקי מחלת הנפש שלהם בעקבות מותו של בורדיין) מדגישים הוא החלק של המשוואה שכל כך קל להתעלם ממנה: ששארנו צריכים להתחיל להיות יותר בנוח לדיון בדיכאון ובמחלות נפש, ואנחנו צריכים להפסיק לפחד להחמיר. זה הגיוני כמובן - אנחנו לא רוצים להביך את יקירינו, או לגרום להם להרגיש רע, ואנחנו בהחלט לא רוצים "לשים רעיונות בראש שלהם." אך על פי ארגון הבריאות העולמי, אותם פחדים נעוצים רק בסטיגמה של בריאות הנפש.
ראשית, דיכאון עשוי להיראות מורכב ובלתי אפשרי להתגבר עליו, וזה בהחלט לא קל לראות מישהו שאתה אוהב סובל. אבל מי מציין כי רעיון אובדני הוא בדרך כלל "קצר טווח וספציפי למצב", וכי גם אם היו לך מחשבות כאלה, ניתן בהחלט להשתפר ולחיות חיים ארוכים ובריאים. מה שאולי חשוב ביותר הוא לזכור שדיבורים על התאבדות עם אדם אהוב לעולם לא יהיו רעיון רע. במקרה הרע? אולי הם יתעצבנו, או יחשבו שאתה מגיב יתר על המידה. אבל אם הם באמת נמצאים בסיכון, WHO ציין כי העלאתו ודיבור על כך באופן גלוי ללא שיפוט "יכול לתת לאדם אפשרויות אחרות או את הזמן לחשוב מחדש על החלטתו ובכך למנוע התאבדות."
כשמישהו מת מהתאבדות, חבריו ויקיריהם אינם אשמים בכך שהם לא נכנסו ואומרים משהו - עדיין ניתן לקבל המון תמיכה אוהבת, ועדיין להיכנע למחלתכם. אולם הנקודה של טייגן היא שעדיין אנו יכולים לעשות כל כך הרבה כדי לעזור ליקירינו. התקשרו, בקרו, הושטו יד. התקשר בעצמך לקו מצוקה אם אתה מודאג מרווחתו של מישהו ורוצה כיוון. שאל שאלות ישירות למי שנאבק. הסיע אותם לרופא, או, במשבר, לחדר המיון. מחלות נפש לרוב מבודדות מדי מכדי שהאדם הסובל מכאבים עובר זאת בכוחות עצמו.
כמובן שאף אחד מעולם לא רוצה לשמוע או לראות שמישהו שהם אוהבים נאבק. אבל העצה של טייגן יכולה להיות מצילה חיים. לא נוח ככל שיהיה, דיון בעניינים.
