באמריקה אנו לא חוגגים לעתים קרובות מופנמים, אך צופים בשכונה של דניאל טייגר - האתחול המקסים לשכונה של מר רוג'ר - עם ילדתי הקטנה שלשום, שמחתי לראות את ערך הבדידות והמרחב הפנימי כל כך יפה וטקטי. אלוף.
לא שהייתי צריכה להיות מופתעת. בדומה לשכונה של מיסטר רוג'רס, ההצגה שעוצבה על פי דמותה, דניאל טייגר לוקח באופן קבוע נושאים מתוזמנים בעלי משמעות תרבותית ומודע על ידי צוות מומחי למידה מוקדמת, כך על פי PBS. פרק שפרסם לאחרונה אימץ את צרכיהן של אמהות עובדות, ואילו הסדרה באופן כללי ממחישה בצורה נפלאה את התפקידים התלת מימדיים שגברים ונשים ממלאים בחיי המשפחה, וכיצד כל מגדר יכול להתעלות על מעילי המיצר התרבותיים של העבר.
בבוקר הספציפי הזה בפרק "אני רוצה להיות לבד!" דניאל הוערך יתר על המידה וסחט אותו מהמחזה הרועש של קבוצת החברים הצמודה שלו בדרך כלל. הוא פשוט לא התחשק להתיימר להגן על טירה עם הנסיך רביעי, קתרינה ואו. מהר מאוד עלה לו שהוא זקוק לאסטרטגיית יציאה והיה זקוק לה במהירות!
כל כך שמחתי לראות שבמקום ללעוג לרגישות יתר או להתנזר על כך שהוא לא היה שחקן קבוצתי, המורה של דניאל אישר אינסטינקטיבית ונורמליזציה של רגשותיו. כשהיא רועה אותו לחלק שקט בחדר בו יוכל לצייר, היא אומרת לו שזה בסדר לקחת הפסקה, ושכולנו זקוקים לבדידות שלנו, בשירה:
מה זה שינוי ים תרבותי שמייצג: הדרך בה אנו מעריכים לא רק את המופנמים בקרבנו, אלא גם כדי להעריך מחדש את הערך של טיפוח המרחב הפנימי. כולנו זקוקים לזמן ומרחב כדי להתארגן מחדש, אך באופן פרדוקסאלי, עלינו להתארגן מחדש עם אוסף העצמי שלנו לפני שנוכל לחזור לקבוצת האחרים.
לא רק שהמורה מתווך ב"משבר "של דניאל ברגישות כה רבה, הדמויות עצמן גם מכבדות את בקשתו, ושומרות על המרחב לשובו ללא עונש.
מנטרה חדשה לילדים ולמבוגרים כאחד, היא באמת נשימה של אוויר צח, שכן היא עוברת מעבר ללחץ המוחצן בתרבות שלנו (אפילו למוחצנים!) להיות "דולק" לתמיד - לחץ שאני רואה בתרגול שלי כ פסיכולוג קליני.
תצוגה יותר חמלה ומאוזנת זו מודגשת בשיא המופע בשיר:
זה משתפר! לא רק שהמורה מתווך ב"משבר "של דניאל ברגישות כה רבה, הדמויות עצמן גם מכבדות את בקשתו, ושומרות על המרחב לשובו ללא עונש. אין לחץ מביש או קונפורמיות להיות חלק מהקבוצה. במקום זאת גמישות, כבוד ואמון שולטות בממלכה חדשה זו. זה הופך למאמר אמונה שלמי שמבקש פסק זמן יש את הסיבות הטובות שלו, שהוא לא צריך לקחת אותו באופן אישי. איזה מודל חדשני להתייחסות. רק חשוב כמה שטח באמת נפתח!
כל דמות מסתובבת מהקבוצה במשך זמן משלה לצורך טעינה בודדת, וממחישה אפשרויות חדשות כיצד הזמן לבדו יכול באמת להוסיף לאדם ולקבוצה. O ינשוף יוצא לקרוא ספר על טירות ומגלה ברצינות את הפיתרון לדילמת הילדים - הם זקוקים לחפיר כדי להגן על עצמם מפני הדרקון. דניאל מבין שהיות על עצמו מדרבן כל מיני רעיונות חדשים בהתפתחות סיפור ההרפתקאות שלו.
בדיוק כמו שחוקרת "מנהיגות שקטה" סוזן קיין, יחד עם חוקרים אחרים, ציינה בנוגע לעבודה קבוצתית, אנו למעשה יצירתיים ויעילים יותר כשאנחנו מתייגים, עובדים בעצמנו ואז מצטרפים שוב!
לא חסר מצבים בהם ניתן להפריע לחלל הפנימי, ולעתים קרובות, בלי לדעת. אחותה התינוקת של דניאל מרגרט משחקת בשמחה עם הצעצועים המצייץ שלה וקוטעת את המקום המאושר של דניאל בקריאת ספרו האהוב. למרות שאביו עוזר לו למצוא נקודה בחזרה בחדרו, הוא נתקל באמו המתרחקת ומתקנת מגירה שבורה - באשר לכולנו, זה יכול להיות ממש מטריף למצוא ולשמור על המרחב הזה!
למרבה המזל, ישנן דרכים אינסופיות להתחבר מחדש לעולמות הפנימיים שלנו: לקרוא, לצייר, להסתובב בטירה משלך, או להיות לבד יחד עם מישהו שאתה מוקיר (כמו שמגלה דניאל עם אמו).
כפי שמורה השיר:
ללמד ילדים לתת לעצמם מרחב להרגיש ולהיות לבד זה מושג שאני רואה שהוא מופץ דרך בתי ספר ובתים. וזה אומר שילדים שקטים יותר יידעו שהם לא צריכים ללכת רחוק יותר מהשכונה שלהם כדי להרגיש בטוחים ומובנים. נכון, חבר?
