ג'ני היקרה, אני אוהב לטייל. לפני שנולדתי את בתי, טיילתי המון. נסיעה למדינות שונות ופגישה עם האנשים שם, נתנה לי תחושת פרספקטיבה על המדינה שלי ומה המשמעות של להיות אדם, אפילו מה המשמעות של להיות הורה. אני מאוד רוצה לחלוק טיולים עם בתי, ובן זוגי ואני קיבלנו לה דרכון כשהיתה בת חמישה שבועות! עכשיו היא בת 2 ואני מתחילה להיות נמלה - לא עזבתי את הארץ מאז שהיא נולדה, כי לטייל עם שלושה אנשים זה דבר יקר מטורף. כמו כן, אני יודע שגם אם היינו יכולים להרשות לעצמנו את זה, היא לא הייתה זוכרת דבר. ובכל זאת, אני רוצה להיות מסוגל להגיד לה, "נסעת מאז לפני שתזכור!" כך שהיא תגדל לחשוב שטייל הוא רק חלק מהחיים. אבל הזמן מתקתק, ואני מרגיש שההזדמנות הולכת ונחלשת. השאלה שלי היא, האם אני מתחצת על שום דבר או שמא עלי להתאמץ יותר להבין איך לטייל עם הילד שלי? האם עלי פשוט לשים חופשה בכרטיס האשראי שלי ולדאוג לה בהמשך? האם יש טעם בכלל להביא את הילד שלי לטיול שהיא לא תזכור?
טיק טוק
טיק טיק היקר, כולנו רוצים את הטוב ביותר עבור ילדינו: הטיפול הטוב ביותר, החינוך הטוב ביותר, החוויות הטובות ביותר. אבל לכולנו יש מגבלות על מה שאנחנו יכולים להציע. לחלקנו יש הרבה כסף לחופשות באמבולנס אבל לא יכולים להציע לילדים שלנו חיי בית יציבים או חשבון בריאות נקי. חלקנו יכולים להציע משפחה אוהבת אך לא מספיק אוכל או טיפול איכותי לילדים (43 אחוז מהילדים באמריקה חיים במשפחות עם הכנסה נמוכה יותר, במרכז הלאומי לילדים בעוני, ואינם שוקלים טיול בקניון, קל וחומר בהוואי).
אני רוצה לטייל עם הילד שלי. החזון שהיה לי כשהייתי בהריון היה ממני ללכת ברחוב זר במכנסיים זורמים ובחולצה זורמת או בשמלה זורמת, שאף אחת מהן לא הייתה לי מעולם, עם הילוד שלי קשור לחזה.
אחר כך לקחתי את בני למספר נסיעות לביקור אצל המשפחה והייתי כאילו אני לא משאיר את הבית שוב עד שאני מגדל שישה זרועות. הסיבה לכך היא שלא דמיינתי את כל החזרה בחדר:
מושב רכב
בסיס רכב לרכב
עגלת ילדים
חיתולים למסע השלם האחרון
מגבונים
צעצועים
ספרים
שמיכות תינוק
אביזרי תינוק
בגדי תינוקות
בגדי תינוקות להחלפה
פיג'מות תינוק
פיג'מות לתינוקות
עושה כמה בגדים ושירותים לבגדים עבור עצמי
אם אינך מסוגל להציע לילדך את הדבר שאתה הכי רוצה להציע - נסיעות בינלאומיות, שכונה ללא כנופיות, ללא לוקמיה - הייתי מתמקד במה שאתה יכול להציע: נוחות, תחושת ביטחון ותיקוף שלהם חיה חיה. וכדי לעזור בזה, הנה כמה דברים שלמדתי מדן סיגל, מרפאה, ומרי הרצל, M.Ed., שכתבו ספר שהמטפל שלי המליץ עליו בשם Parenting from the Inside Out.
לא משנה בן ילדכם, המוח שלהם מייצר זיכרונות. לפני גיל שנתיים בערך, לילדים אין תחושה של עצמי או זמן. עם זאת, נוצרים זיכרונות הכוללים זיכרונות התנהגותיים, רגשיים, תפיסתיים ואולי אף גופניים (זיכרונות "עובדתיים" ו"אוטוביוגרפיים "מתחילים בערך בגיל 2).
והזכרונות לא חיים רק במוחנו: הם מעצבים את מוחנו. ומבנה המוח מעצב את תפקוד המוח, ותפקוד המוח יוצר את התודעה - מה שהופך אותנו למי שאנחנו.
משגע?
כל זה אומר שלפני גיל שנתיים בערך, ילדכם לא יזכור את פרטי החופשה - או, בצד השני של הספקטרום הכספי, את אתגרי העוני. אבל איך אתה מתקשר עם ילדך באותן שנים - איך אתה נוטה להגיב לה כשהיא עצובה, או נרגשת, או סקרנית - ייזכר, והזיכרונות האלה הם אלו שיובילו לה לפתח "דרכי ראייה אופייניות ו להיות."
התשובה הקצרה, Tick Tock, היא שיש ערך לכל דבר שאתה עושה עם הילד שלך בין אם היא זוכרת זאת במפורש ובין אם לא - אבל כדאי להבין מה היא תזכור ולפעול בהתאם.
(קרא: אם אתה רוצה לקחת את הילד שלך לחופשה ויכול להרשות זאת לעצמו, לכו על זה, אלא אם כן האתגרים של נסיעה עם ילד - 1) אסור לעזוב את השכירות המועד האחרון בשעה שלא תצליחו לנסוע לנסוע עם או לשכור. טיפול בילדים, 2) כל הפעילויות והתרופות החוצה חייבים להיות כלכליים, 3) מיסים הם דבר שאינו הולך, אלא אם כן אתה מעוניין לבצע את מושב המכוניות, או שאתה מחליט לשכוח את מושב המכוניות שאנשים מסוימים גורמים לכך שמחשבים מכוניות במכונית מדינות זרות אינן מתפרקות, 4) סכומי מטען מסיביים, 5) שירותי חירום אינם זמינים באופן מיידי בחלקים רבים בעולם שאוכל להמשיך בהם - עולים על היתרונות עבורך - חווית חיים והסיכוי להשיג אחד מהם תצלום של כל אחד מחייכים ואף אחד לא מחרחר בחזית אטרקציה תיירותית גדולה, כך שכל חבריכם בבית יוכלו להסביר גילויים או עוד יותר מחבבים, אומרים, "נראה כמו שהם נהנים", ולגרום להם כלום. אבל האופן בו אתה פועל בחופשה ההיא חשוב יותר להתפתחות של ילדך מאשר כל האטרקציה התיירותית שתצליח להעמיד בפניה מול).
ובכל זאת, יש עוד מרכיב אחד לזה, וזה דוגמנות. זה מכבר הובן כי ילדים לומדים על ידי צפייה והקשבה - לא רק צפייה והאזנה להוריהם אלא גם למבוגרים אחרים, ילדים אחרים ותקשורת. ואתה מדבר על דוגמנות לערך מסוים, גם על ידי דיבור עליו וגם מראה אותו לבת שלך. זו התחלה נהדרת, אך מכיוון שאינכם יכולים להרשות לעצמכם לנסוע ברגע זה, זה עשוי לעזור במודל הערכים עליהם אתם מדברים באמת: סקרנות, טוב לב וחמלה.
חדשות טובות: תוכלו לעשות זאת נכון בבית!
הביטו סביב עולמכם וביתכם. איך אתה מתקשר עם אנשים? יש לך קבוצת ידידות מגוונת? האם אתה יכול להציע ספרות ואמנות ומוזיקה המשקפים את המגוון של התרבויות בעולם? האם אתה יכול לעסוק בספרייה המקומית ובמרכז המוזיאון השכונתי או התרבותי שלך לתכניות ותערוכות חוצה תרבויות?
האופן בו אתה מדגם סקרנות, טוב לב וחמלה יהיה החזוי הגדול ביותר אם ילדך לומד את הערכים הללו. ואם תעשה זאת, בין אם היא תפתח עניין בנסיעות ובין אם את המשאבים לעשות זאת, היא תלמד את אחד השיעורים הגדולים ביותר: לא מה היא יכולה לקחת מהעולם, אלא מה היא יכולה לתת לו.
אל תתחייב בחובות למשהו שאינו הכרחי בהישרדות. אתה תרדוף את זה יותר מאשר ג'ינס שטופי חומצות, בכל זאת באופן הולם שזה לא יהיה בחזרה. אם ברצונך לנסוע לחיפוש אחר חלפים זולים, כמו גנים לאומיים או מדינה, או לבנות פורטה בחדר המגורים ולשכב בה. ילדים קלים בדרך זו. יש לך את זה.
<3 ג'ני
מת לשאול את ג'ני שאלה? דוא"ל ייעוץ@romper.com
