אם אני מסתכלת בחדר של בתי, אי אפשר לעיניי להיסחף לשום כיוון בלי לראות ורוד. לשמיכה שלה פרחים ורודים. ארון הבגדים שלה מלא בבגדים ורודים. אפילו הארנבות והדובים הממולאים שלה הם גוון ורדרד - לא נאמנים לחיים במעט. מרבית נכסיה היו מתנות; מתנות שאני אסיר תודה עליהן במלואן. לפעמים, עם זאת, הכל מרגיש קצת יותר מדי. אני מתחיל לחשוש שאני כבר מתאגרף אותה. אני כבר מלמד אותה מה המשמעות של להיות ילדה. התחושה אף פעם לא לוחצת יותר מאשר כשאנשים מתעקשים לקנות לבנות שלי בובות לתינוקות.
אני מבין שאיש לא עשוי לתת לילד שלי בן 8 חודשים בובה ולחשוב, "הדבר הזה ילמד את לונה את מקומה בעולם הזה." מעטים ככל הנראה גיזרו את המינר הבינארי מספיק כדי להרהר מדוע אנו ממשיכים להלביש ילדים קטנים בכחול ונערות קטנות בוורוד. מעטים ככל הנראה מודעים לאופן שבו הקטנים ביותר יכולים לעשות את ההבדלים הגדולים ביותר בדרך ללמוד על הבנת הזהות המגדרית שלנו ולהבין אותם. ובכל מקרה, בתי ואני בני מזל שכל כך הרבה אנשים בחיינו רוצים לטפל בה ולתת לה מתנות.
אף על פי כן, אינני יכול שלא להתמרמר על רעיונותינו הסוציו-תרבותיים של המגדר. מדוע אנו נותנים לבנות משאיות ומחשבים ניידים דמוי פנים, כאשר אנו נותנים לילדות ערכות מטבח וברבי? מדוע אנו נותנים לבת 8 חודשים תינוקת משלה לטפל, כשהיא אפילו לא יכולה לטפל בעצמה? כאילו, אפילו לא מעט.
משהו בלראות תינוקות ופעוטות עם בובות תינוקות משלהם, שפשף אותי זה מכבר בדרך הלא נכונה, בשום חלק לא קטן כי בדרך כלל מדובר בתינוקות שמסובבים צעצועים כאלה. אני לא יכול לטלטל את התחושה שבאמצעות המתנות האלה אנו מלמדים את בתנו, אחיותינו או בני דודינו (מגיל צעיר להפליא) שזה מה שבנות עושות. אנו דואגים לתינוקות. אנחנו אמהות, נותנות ומטפלות. אנחנו תמיד צריכים להיות אחראיים לאחרים, ולעולם לא רק לעצמנו. אנחנו מחליפים חיתולים, ומשחקים בגדים, ואנחנו שרים את התינוקות שלנו לישון בלילה. אנו תמיד אנוכיים ואנו אנוכיים לעולם.
בובת תינוק אינה רק בובת תינוק כיוון שאיננו חיים בוואקום. אנחנו עדיין לא חיים בעולם שמגדרים מוכרים כמורכבים, מגוונים ולא בינאריים כמו שהם באמת. אנחנו עדיין לא חיים בעולם שבו ילדים קטנים וילדות קטנות, בכל רחבי הסביבה, זוכים ליחס שווה.
הייתי לוקח פחות עניין עם בובות לתינוק אם היו מוכשרים לבנים קטנים באותה תדירות, אך איננו יכולים להעמיד פנים שצעצועים אינם מגדרים שלא לצורך. לתת לילד בובת תינוק זה בדרך כלל להיות בסכנת הקנטות שלו. גבריותו תוטל בספק לפני שהוא אפילו ידע את המילה. הוא היה מנודה לפני שהוא יודע מדוע.
אני מבין. אני מקבל את האינסטינקט להגן על הילדים שלנו. זה כל מה שרציתי לעשות מאז שהיה לי את שלי. ובכל זאת, אינני יכול שלא לשאול את עצמי האם אנו יכולים אי פעם, כתרבות, לפרק נורמות מגדריות אם נמשיך לשחק בהן מתוך פחד. האם נוכל אי פעם ללמד את הנערים שלנו שהם זכאים לרגשותיהם - האם נוכל אי פעם ללמד את הבנות שלנו שהן זכאיות להיות כל מה שהן רוצות להיות - אם נאפשר העברת הודעות מגדריות מקודדות לחייהן עוד לפני שהן מסוגלות לדבר? האם הבנים שלנו באמת יאמינו שהם יכולים להיות רקדנים, או מעצבים, או אחיות - האם הבנות שלנו אי פעם באמת יאמינו שהן יכולות להיות מנהלות, או נהגי משאיות למרחקים ארוכים, או ספורטאים - אם לא נחשוף אותן לכל הרעיונות האלה באותה מידה מגיל צעיר?
אני מאמין שצעצועים משרתים את התפקיד של הצגת ילדינו רעיונות כאלה אם אנו מאפשרים להם. עם זאת, לעיתים נדירות נדמה שאנחנו מאפשרים להם לעשות זאת.
הבת שלי עדיין צעירה, כך שיש לי המון זמן להציג את המשאיות הנ"ל ואת מחשבים ניידים דמוי פנים. יש לי מספיק זמן לקנות לה בגדים כחולים, אפורים, ירוקים או שחורים יותר. זה לא אומר שאני לא רוצה שהיא תביא את בובת התינוקת, או את הדובי הוורוד, או את הסדינים והסדינים הוורדים, וגם זה לא אומר שאני לא אעריך כשהיא מוכשרת לאחד הדברים האלה. אני פשוט לא רוצה שיהיו לה רק את הדברים האלה.
בן זוגי ואני מנסים לגדל את לונה בצורה כזו שהיא תגדל בידיעה שנשיותה ונשיותה הם שלה להגדיר או לדחות כראות עיניה. אנו רוצים שהיא תדע כי ככל שיהיו האינטרסים הגבריים באופן מסורתי, אנו ננסה לתמוך במאמצים וביעדיו לא משנה מה. אם היא בסופו של דבר לחקור אנדרוגיה, אנחנו רוצים גם לתמוך בזה. אנחנו רוצים להתחיל את כל זה עכשיו. אנו רוצים שהיא תסתכל אחורה בתמונות של עצמה כתינוקת, פעוטה וילדה קטנה, ולעולם לא תרגיש כאילו ניסינו לשפך אותה לזהות שבחרנו.
בובת תינוק אינה רק בובת תינוק כיוון שאיננו חיים בוואקום. אנחנו עדיין לא חיים בעולם שמגדרים מוכרים כמורכבים, מגוונים ולא בינאריים כמו שהם באמת. אנחנו עדיין לא חיים בעולם שבו ילדים קטנים וילדות קטנות, בכל רחבי הסביבה, זוכים ליחס שווה.
אז אמנם אני לא מתכוון להרחיק ממנה את בובות התינוקות של לונה, אבל אני אוודא שיש לה מגוון יותר צעצועים בתיבת הצעצועים שלה. אני הולך לבעוט איתה בכדור הכדורגל הישן שלי ברגע שהיא תהיה מבוגרת מספיק. אני אתן לאבא שלי ללמד אותה על שלל סוגים שונים של משאיות שהוא יודע עליהם. אני מתכוון לחזור ולהזכיר שלא כל הילדות הקטנות צריכות לגדול להיות אמהות ומטפלות. אני משער שאני רק אמשיך לחזור ולהדגיש שיש לה אפשרויות. לזה בכלל מסתכם כל זה.
בדוק את כל יומני דולה של רומפר וסרטונים אחרים בפייסבוק ובאפליקציית ההמולה ברחבי Apple TV, Roku ו- Amazon Fire TV.
