הורות אינה דבר שציפיתי. לפני שהפכתי לאמא, התמונה שציפיתי לה איך תיראה הורות הייתה צוחקת לעומת הדבר האמיתי. דמיינתי ללגום לאטה ביום אביבי קריר תוך כדי צפייה בילדי מתלהבים ומשחקים ליד גדר הכוורים הלבנים שלנו. עכשיו אני מבין שלמרות שזה נשמע נהדר, הוא דומה יותר לפרסומת של פולגר מאשר למציאות. הורות אמיתית קרובה הרבה יותר לאיזה מעשה ג'אגלינג קרקס. יש כמויות מגונות מגונות, המון התפרצויות זעם, ועוד יותר צעצועים שמפוזרים מכפי שיש כוכבים בשמיים. כן, האימהות היא נפלאה ואני כל כך אסירת תודה על התפקיד שלי, אבל זה לא מה שהמוח שלך אומר לך כשאת עייפה, לחוצה, לא מרגישה טוב ומנסה להורות בזמן שאתה בהריון.
הורות בזמן ההריון כמעט שברה אותי, זה היה כל כך קשה. הרגשתי שהאנרגיה שלי התכלה לגמרי ופשוט לצאת מהמיטה כל יום זה אתגר. הלב שלי רצה לשחק עם הילדים שלי, לקנות את התינוק החדש שלי ולארגן הכל, אבל הגוף שלי רצה לחזור למיטה להמשך ההיריון. הייתי בחילה ללא הרף, יתר-הורמונאלית ומותש לגמרי. כשגיליתי לראשונה שאני בהריון עם הילד השלישי שלי, הייתי כל כך נרגש. כבר נולדו לנו שני בנים ולכן בעלי ואני נרגשנו להוסיף עוד משפחה למשפחה שלנו. הבכור שלי נכנס לגן והצעיר שלי היה בן 3, ושנינו ידענו שזה יהיה ההיריון האחרון שלנו אז נשבעתי לנסות ליהנות מכל רגע. כלומר, עד שהבנתי כמה בלתי אפשרי זה יהיה.
בערך שישה שבועות מההריון נזכרתי עד כמה הריון מתיש בטירוף. העייפות פגעה בי כמו טון לבנים. כל מה שרציתי לעשות זה לישון, אבל מכיוון שהיו לי ילדים אחרים לקחת לבית הספר וכמובן להמשיך לחיות, שכיבה במיטה כל היום הייתה פשוט לא אופציה. ההורות בזמן ההריון התבררה כקשה הרבה יותר ממה שזכרתי. התחלתי לקנא באמהות ראשונות ותהיתי אם אני נהנתי מההריון שלי בפעם הראשונה בסביבה ככל שהייתי צריך.
למען האמת, השליש הראשון שלי להריון הקשה על ההורות כל כך. הייתי עייף ללא הרף, נסער ומוכן לסתום את הריח הראשון של משהו לא נעים ברדיוס של קילומטר. אם הריחתי מישהו מעשן, רציתי להתחרש. הבנתי במהירות כמה קשה להכין ארוחות, חדרי אמבטיה נקיים ומכולת כשהכל גרם לי לרצות להקיא. נזכרתי עד כמה בלתי אפשרי היה להיות בסביבת אנשים אחרים. הייתי נואש להגיע לשליש השני, שם אמרתי לעצמי שיהיה לי יותר אנרגיה והורות לא תהיה כל כך קשה. אמרתי לעצמי אם אני יכול פשוט להסתובב שם, הדברים יקלו. אבל אז הגיע הקיץ.
הרגשתי שאני פשוט שורדת את ימי במקום ליהנות מהם.
הורדתי את בני ואספתי אותו מבית הספר כל יום בחום של 110 מעלות. החלפתי את הבגדים ואפילו התקלחתי פעמיים ביום כמה ימים, מכיוון ש"זוהר ההיריון "שלי היה פשוט המון זיעה. לעתים קרובות נרדמתי על הספה בזמן שבעלי ניסה כדי לשמור על הבנים שלנו תפוסים. אבל כשהגיע הזמן לשינה, כל ההימורים לא היו ערוכים. עם השנים השינה שלנו החלה להידמות מקרוב לבעלי חיים שניסו לברוח מגן החיות. משום מה הניסיון לגרום לשני נערים משוגעים להתיישב ולישון התברר כאחת המשימות הקשות ביותר עבורי, בעיקר בגלל שהייתי בהריון וגופי מותש. הבעיה היחידה הייתה שכשסוף סוף שכבתי לישון, נאבקתי להרגיש בנוח, קמתי שש פעמים בלילה להשתין והרמתי את ההרגל החדש של נחירות. בעלי איכשהו חשב שזה חמוד שנחרתי חזק יותר מהכלבים שלנו, אבל לא הרגשתי חמוד לפחות.
ובדיוק כשחשבתי שהסוף נראה באופק, הדברים התחזקו עוד יותר והשליש השלישי שלי היכה אותי כמו טורנדו. ההורמונים והבטן הענקית שלי הפכו את ההורות כמעט לבלתי אפשרית. המשמעת של הבנים שלי הפכה להיות קשה מאוד, ואני חששתי מהמחשבה לקום, שלא לדבר על להכניס ילד לפסק זמן. ארוחת ערב הייתה משהו שמאוד אהבתי לאכול אבל בהחלט לא רציתי לבשל. העגלה שלי התחילה להיות יותר ויותר קשה לשלוט וזה הפסיק להיות חמוד בסביבות 36 שבועות להריון. למרות שידעתי שבסוף בסופו של דבר הייתי מתגעגע להיות בהריון, הייתי פשוט כל כך חולה ונמאס לי להיות חולה ועייף.
הרגשתי שאני פשוט שורדת את ימי במקום ליהנות מהם. אל תבינו אותי לא נכון, היו לי המון רגעים נפלאים עם הבנים שלי במהלך ההיריון האחרון שלי - רגעים שבהם הם דיברו במתיקות עם בטני ההולכת וגדלה, כאשר בעלי ואני היינו שוכבים יחד על שמיכה בדשא בזמן שהבנים שלנו שיחקתי בפארק שאני אודה לנצח - אבל ההיריון בעט לי בתחת ובסך הכל הרגיש קשה מדי לסבול. עדיין הייתי אמא טובה לבנים שלי, אבל הרגשתי אשמה שהבנים שלי צריכים להיות כל כך סבלניים בזמן שנחתי במקום לרדוף אחריהם. הם היו מוכנים שאחזור לשחק ולהתרוצץ איתם, וכך גם אני. חוסר האנרגיה הרג אותי. הרגשתי כמו זומבי.
הכנת ארוחות צהריים, הסעת ילדים לבית הספר ואיסוף הבית נשמע כל כך פשוט ובדרך כלל זה לא היה קשה כל כך להמשיך, אבל כשהיית בהריון בן תשעה חודשים, נשמע כל זה כמו לטפס על הר אוורסט. הייתי גם מאוד רגשי. ילדי תהו מדוע אני בוכה בפרסומת הולמרק ובעלי האומלל לא יכול היה לומר דבר בלי שאנתח יתר על המידה את כל מחשבותיו. ההורמונים היו עזים והרגשתי שהם מתחילים להיות חלק מהאישיות שלי. הפרצופים המנוחים שלי התחילו להרגיש קבועים.
תאמינו או לא, הטיפול בשלושה ילדים (כולל יילוד) היה לי כל כך הרבה יותר קל מאשר הורים לשניים בזמן ההריון. ברגע שהאנרגיה שלי חזרה, הרגשתי מוכנה לקחת את התפקיד החדש שלי כאמא לשלושה. הרגשתי כמוני יותר ממה שהיה לי במהלך כל ההיריון שלי.
למרבה המזל, אחרי שילדתי את התינוק השלישי שלי, הבנתי שההיריון, למרות שהוא מתיש, כל כך שווה את זה בסופו של דבר. הורות בזמן ההריון כמעט הרסה אותי, אבל ברגע שהחזקתי את התינוק החדש והיקר שלי, נראה היה שהכל הקשיים נעלמים. לא רק שהרגשתי תחושת הכרת תודה ענקית לילדיי, חשתי פרץ של אנרגיה חדשה שלא הרגשתי מזה חודשים. כמעט מייד, העייפות, הבחילות, כאבי הגב, התכווצויות ברגליים ותשישות ריחפו משם. האנרגיה שלי חזרה והפכה כל כך גדולה בהורות שלי. הוקל לי להרגיש שוב כמוני.
תאמינו או לא, הטיפול בשלושה ילדים (כולל יילוד) היה לי כל כך הרבה יותר קל מאשר הורים לשניים בזמן ההריון. ברגע שהאנרגיה שלי חזרה, הרגשתי מוכנה לקחת את התפקיד החדש שלי כאמא לשלושה. הרגשתי כמוני יותר ממה שהיה לי במהלך כל ההיריון שלי. אפילו עכשיו כשאני יושב כאן מוקף כביסה מוכנה לסילוק, מטלות שעדיין לא נעשו, שיעורי בית, ושלושה ילדים משוגעים עם כמויות אנרגיה אינסופיות לטפל בהן, אני עדיין חושב שזה קל יותר מהריון.
