אני רק מסתפק בזה שהפסקתי לקיים יחסי מין עם בעלי לשעבר בגלל האימהות. תמיד היו לנו חיי מין בריאים, שהיו עניין גדול לאחר ההתנסות שלי בתקיפה מינית, אבל אחרי הילדים שלנו אני יכול לסמוך רק על יד אחת כמה פעמים קיימנו יחסי מין עד שנפרדנו. אני לא חושב אפילו שמתי לב כמה זמן עובר בין חוויות המין הנדירות שלנו. הזמן היה ממש מטושטש עבורי, וימים נתקלו זה בזה. כשהאקס שלי היה מציין שעברו כמה שבועות, הייתי מושך את הכתף ואומר לו שהוא דרמטי. הייתי מגדיר את זה עד שהוא "גבר", ושהוא פשוט אומר את זה כי הוא חשב שזה מה שהוא אמור להגיד. אבל לקח לי שנתיים לצאת מהקשר ההוא להכיר בכך שנמנעתי ממין אחרי שנולדתי ילדים.
כשהייתי בהריון עם ילדנו הראשון, אמי הכניסה לי את הספר הזה על סקס אחרי שילדה ילדים. צחקתי בפניה ואמרתי שלעולם לא אצטרך את זה. היא נתנה בי מבט יודע ואמרה, "בטח תעשה." באותה תקופה הייתי רק בערך חצי שנה בהריון, עדיין קיימתי כמות יפה של יחסי מין, ושמחתי לחלוטין ממה שקורה לגופי. ההריון שלי הלך ממש טוב. למעשה, זה היה קל. הייתי אובססיבי להביט בגופי ההרי במראה, מתפעל מהמתרחש. הייתי יוצא לריצות, בעיקר כדי להשיג אוכל מהיר ואז רץ הביתה אחרי. הרגשתי בריאה וכל כך מאוהבת בעלי. דיברנו על איך החיים יהיו ברגע שהתינוק יגיע, בלי לדעת שזה לא יהיה כמו שתכננו בכלל. בשלב מסוים בעלי לשעבר הרים את הספר שאמא שלי העניקה לנו, ואמר לי שזה לא נורא בקריאה. חזרתי לאחור: "אנחנו לא צריכים את זה! הסקס שלנו נהדר! זה תמיד יהיה ככה!"
גם כשהרגשתי יותר טוב וחלתי מחלת הבוקר שלי, לא רציתי שום קשר למין.
ואז התינוק הגיע. הרגשתי רמה חדשה של אושר ואושר שמעולם לא חוויתי לפני כן. נדהמתי מהאנוש הזעיר הזה שיצרנו והבאנו לעולם. לא חשבתי שיש משהו טוב יותר. אבל אז הבת שלנו פגעה במפרץ הגידול הראשון שלה, ואז בבתה השנייה, ואז היה לה דלק. אף אחד לא סיפר לי על הדברים האלה. הם לא היו בבלוגי התינוקות שקראתי, וכך החלקתי למצב הישרדותי. ביליתי הרבה זמן בהרגשה כאילו לא יכולתי להתמודד עם מה שקורה והדבר האחרון במוחי היה סקס. הנחתי שנסתובב עם זה כשאנחנו מוכנים, כחמישה חודשים אחרי שנולדה בתי. אבל אז נכנסתי להריון, הפלה את התינוק הזה ונכנסתי להריון מייד לאחר ההפלה.
כשחושב על זה, זו הייתה כנראה הפעם הראשונה והאחרונה שקיימתי יחסי מין עם בעלי לפני שהבן שלנו הגיע. שכבתי על הספה כמעט שמונה שבועות, זרקתי ללא הפסקה, לא יכולתי לטפל בילדה שלנו בת 7 חודשים מלבד לזרוק את הפיצוחים שלה ולתת לה לראות טלוויזיה כמה שהיא רצתה. גם כשהרגשתי יותר טוב וחלתי מחלת הבוקר שלי, לא רציתי שום קשר למין.
אני זוכר שחשבתי בתקופה זו שברגע שהתינוק הגיע הייתי רוצה לקיים יחסי מין עם בעלי שוב. אבל לא עשיתי זאת. אחרי שנולד בננו, נאבקתי בדיכאון אחרי לידה. לא רציתי להניק את התינוק ולא לשים אותו עלי. נרתעתי כשנוגעו לי או התנשקו. הרגשתי שהגוף שלי כבר לא היה שלי, ושהוא לא שייך רק לילדים שלי, אלא גם כאילו הוא שייך לבעלי. נהדפתי בגלל זה. הוא מעולם לא לחץ עלי לקיים יחסי מין, אבל יכולתי לומר שהוא מאוכזב.
הרגשתי כל כך לא במקום בגופי. לפעמים הייתי מסתכל על עצמי וחוטף את בטני ובוחן אותה. של מי זה היה? הייתי תוהה. מה קרה לי?
בתגובה, הרמתי את עצמי בעניין. הרגשתי אשמה הרבה זמן, אבל לא יכולתי להביא את עצמי להשתתף איתו בסקס. ברגע שהבן שלי היה מבוגר, ועברנו למצב חדש, התחלתי לאט לאט להרגיש כמו האדם שלי שוב. אני לא מניקה, בתי הלכה לגן ולא הרגשתי שאני מבוקשת באותה צורה שהייתי פעם. אבל למרות שכל כך הרבה השתנה, עדיין לא קיימנו יחסי מין.
עבר כל כך הרבה זמן שהייתי אינטימית עם מישהו כזה, ועכשיו לא היה לי מושג מה לעשות עם הגוף שלי.
מעולם לא יזמתי יחסי מין, לא כמו פעם. הרגשתי כל כך לא במקום בגופי. לפעמים הייתי מסתכל על עצמי וחוטף את בטני ובוחן אותה. של מי זה היה? הייתי תוהה. מה קרה לי? בפעם האחרונה שבאמת רציתי לקיים יחסי מין עם בעלי, הייתי צעירה יותר, והגוף הזה לא היה קיים. היה לי ממש קשה לרצות לקיים יחסי מין ולהיות עירום לחלוטין עם מישהו אחר כשהגוף שלי היה משהו שהרגשתי לא בטוח לגביו. מבחינתי סקס לוקח רמה של להיות ללא מעצורים, של הרגשה חופשית ונוחה, והרגשתי אי נוחות לחלוטין. עבר כל כך הרבה זמן שהייתי אינטימית עם מישהו כזה, ועכשיו לא היה לי מושג מה לעשות עם הגוף שלי.
בעלי לשעבר ניסה קשה להיות מעודד, אוהב ומרומם בקשר לגופי וליופי. אבל הייתי צועק שהוא פשוט אומר את זה כי הוא אוהב אותי, לא בגלל שהתכוון לזה. לא רציתי את מה שחשבתי שחבל עליו. עכשיו כשאני מבוגר, אני מבין שהוא התכוון למה שהוא אמר. פשוט סירבתי לשמוע את זה כי לא האמנתי להם.
הייתי מר על ההריונות שלי, על ההפלה שלי, על הדיכאון שלי אחרי לידה. התבאסתי שמבחינתי המסע בחזרה לסקס היה ארוך וקשה ומסובך.
למרות שאנחנו גרושים עכשיו מכמה סיבות, אני זוכר פעמיים מהפעמים האחרונות שקיימנו יחסי מין. הרגשתי שמצאתי את עצמי שוב אחרי שיש לי ילדים. התחלתי ליזום יחסי מין לעתים קרובות יותר, הרגשתי יותר בטוחה בגוף שהיה לי, בגוף שעדיין היה מאוד שלי. שנינו ידענו שהסוף מגיע, ואני חושב שניסינו לראות אם אנחנו עדיין יכולים להתחבר בכל הדרכים שהיו לנו פעם. לא התחברנו באמת, אבל זה הרגיש כמו אותנו הישנים. במיטה שלנו. להיות עצמנו.
אחרי שסיימנו, ישבתי וחשבתי מדוע זה לא יכול היה לקרות בהתחלה, כי אולי היינו נשארים יחד. קינאתי בחברים שלי שנולדו ילדים ועדיין קיימו יחסי מין עם בני זוגם. במשך תקופה ארוכה הייתי מרירה על הריונותיי, על הפלה שלי, על דיכאון אחרי לידה. התבאסתי שמבחינתי המסע בחזרה לסקס היה ארוך וקשה ומסובך. זה היה כל כך שונה ממה שחשבתי שזה הולך להיות. השהות עם בן זוג חדש גרמה לי להתלבט בלהוליד ילדים כי אני חוששת לאבד חלק מהזוגיות שלנו שאני מעריך ואוהב. אני יודע שדברים שונים ואני גאה בעצמי שהגעתי למקום שאני נמצא בו, אבל הפחד שנאבד משהו שחשוב לשנינו להפליא הוא מפחיד.
