כאמא, אני מרגיש כאילו ללמד את בנינו להיות פמיניסטים ומכבדים את הנשים זו בחירה כל כך מובנת מאליה. עם זאת, לעתים קרובות מדי אנו שמים את נטל הפמיניזם והכבוד רק על בנותינו. אנו מאפשרים לבנים המרחב להיות דומיננטי ואנחנו לא מבקשים מהם לקחת אחריות. אנו מגבירים את ההתעללויות הפיזיות שלהם באחרים ב"הורמונים ", ו"חלק מהיותו גבר", כאילו זה עושה את זה בסדר. כאם גם לבן וגם לבת, אני כל כך מצטערת שאנו חיים בעולם בו עלינו להזהיר את בנותינו שעליהן להיות תמיד ערניות בזמן שאנו נותנים לבנינו לנהל אמוק. אני מצטער כל כך שבאופן נדיר אנו מלמדים את בנינו להיות חיוביים למין. אני כל כך מצטער שנתנו ל"הוא לא ידע טוב יותר "להפוך לתירוץ.
אני ניצולת אונס, ולכן לדבר על חיוביות למין זה משהו שחשוב לי במיוחד כאמא של ילד קטן. אני אדם שמציג נשים שנמצא במפגשים פוגעים בסקס, ואני רוצה לגדל את בני שיהיה טוב יותר. לפני שנולד בני, הדבר היחיד שבכלל חשבתי עליו באמת היה העובדה שגדלתי להאמין שסקס מאוד מתאים לגבר. אבל כשבק הגיע, חשבתי הרבה זמן על מה שאני רוצה שהוא יידע על סקס. לא רציתי שהוא יגדל עם הרעיון הזה שמין זה בדיוק בשבילו, שזה משהו שיש לו זכות אליו. כי לא ככה בנות גדלות - לא איך שגדלתי.
אני רוצה שהוא יידע איך להרגיש בנוח להביע את מה שהוא צריך, מה הוא רוצה, עם מה הוא מרגיש בנוח ובמה הוא לא מרגיש בנוח. ואני רוצה שהוא יידע להקשיב.
לא רציתי לטפח את האמונות האלה בו. הייתי מודע לכך שיהיו פחות פנויים סביב הרעיון של חיוביות למין (הוא ילד, האם סקס לא תמיד אמור להיות נהדר?), וידעתי שללמד אותו רק ייפל עלינו, הוריו. רציתי להימנע מכל הוויכוח "בנים חושבים ככה; בנות חושבות ככה", כאילו זה כל מה שהיה בזה. רציתי לעודד אמונה שלמה שמאחורי המין כדבר טוב, אבל גם ללמד אותו שיש דרכים להפחית את הטוב הזה, דרכים להזיק לזה, לא רק עבור מישהו אחר, אלא גם עבור עצמו.
בתי, שגילתה בשנה, תישא איתה את הלחץ והדאגה לשהות במקומות עם גברים, ובני לעתים נדירות לא ידאג היכן הוא נמצא או מה המשקה שלו או באיזו שעה ביום זה או אם הרחוב יהיה להיות מואר היטב כשהוא הולך הביתה או אם נהג המונית ינצל אותו אחרי יותר מדי שתייה. אני רוצה שבק יידע שהסכנות הללו קיימות, ואני רוצה שהוא יבין איך העולם יתייחס אליו אחרת כיוון שהוא נוצר עם חלקים שונים. ללמד אותו לא תפסיק את יכולתו להיות מינית; זה רק יעזור לו להבין איך לעשות סקס בצורה חיובית. זה תומך לא רק בו, אלא גם לשותפים שהוא יבחר יום אחד.
סמכתי מאוד על העובדה שאני מגדלת את בני לכבוד נשים, במחשבה שזה יספיק. זה לא.
במשך זמן רב כשדיברתי עם ילדי על מין, שמתי דגש רב יותר על איך הבת שלי צריכה להתקרב אליו. אבל עם בני, מעולם לא טרחתי להדגיש הרבה מעבר ל"אין אמצעי אין ". אבל הבנתי שטעיתי. יש לו מפגשים משלו עם סקס, ואני רוצה שהוא יוכל לגשת לכל אחד בצורה בריאה. אני רוצה שהוא יידע איך להרגיש בנוח להביע את מה שהוא צריך, מה הוא רוצה, עם מה הוא מרגיש בנוח ובמה הוא לא מרגיש בנוח. ואני רוצה שהוא יידע להקשיב. הידע הזה אינו דבר שחל רק על בתי, או על בנות אחרות.
אני לא מאמין לשנייה אחת שמוקדם מדי ללמד אותו מה המשמעות של הסכמה, ושאנשים צריכים לקבל ממנו גם הסכמה.
סמכתי מאוד על העובדה שאני מגדלת את בני לכבוד נשים, במחשבה שזה יספיק. זה לא. יש כל כך הרבה יותר להיות אינטימי עם אדם אחר מאשר סתם לכבד אותו. אז עכשיו, יש לנו שיחה זו ביחד: בני, בתי ואני. שיניתי את המיקוד להיות פחות על מה שהוא לא אמור לעשות אי פעם, ובמקום זאת התמקדנו באילו דרכים תוכלו לכבד את עצמכם ואת אדם אחר. אני רוצה שבני יידע כי האופן בו הוא אוהב, מכבד ומעריץ את אחותו ואותי הוא עצם הדרך בה עליו להתייחס לכל אישה בחייו.
הוא עדיין צעיר מאוד, כך שכשאנחנו מדברים על סקס, זה ברמה כה אלמנטרית שהוא תופס את זה כדבר שאתה עושה כשמעניין אותך מאדם, כשאתה זקן מספיק כדי לעשות את הבחירה הזו. אבל אני לא מאמין לשנייה אחת שמוקדם מדי ללמד אותו מה פירוש הסכמה, ושאנשים צריכים לקבל ממנו גם הסכמה. כשהייתי צעיר יותר, אני זוכר שהרצתי ילד כי חיבבתי אותו, מה שגרם לי להרגיש כל כך מסוכסך מכיוון שפגע במישהו לא משתווה לחבב אותם. זה היה מבלבל. אני מדבר על זה עם הילדים שלי, והם נראים מבולבלים כמו שהרגשתי לפני כל השנים. אני תמיד נושמת לרווחה כשהם שואלים אותי מדוע נגעתי במישהו מבלי לשאול אותו קודם, מכיוון שזה מראה שהם תופסים גבולות אישיים, וכי הכבוד וההסכמה כבר קיימים במי שהם.
לאחרונה הבן שלי סיפר לי על ילדה קטנה בכיתה שלו שהייתה החברה שלו כי היא חביבה אליו, תמיד עוזרת לו ואוהבת אותו. ציינתי שהיא כנראה כיבדה אותו, וזה הדבר הכי טוב שאדם שאוהב שאתה יכול לעשות. הוא הגיב ואמר, "גם אני מכבד אותה. אולי אשאל אותה אם אוכל לנשק אותה ביום מן הימים." זה הרגיש כמו ניצחון הורות אישי. בגיל 6 בני יכול לנסח את מה שלעיתים כל כך קשה למבוגרים. הוא יודע שרמת אינטימיות לא חייבת לו וזה לא משהו שהוא מרוויח או שיש לו זכות אליו. הוא רואה את חברו לכיתה כאדם הראוי לכבוד שלו.
למרות זאת, אני דואג מה יקרה ככל שהוא יתבגר. אני לא יכול לחזות את העתיד, אבל אני מנסה לזכור שאנו מניחים עכשיו בסיס חזק וטוב לבק לראות את עצמו ואת האנשים סביבו. אני חייב להאמין שהשיחות האלה שיש לנו והנוהגים שאנחנו מנסים ליישם, תמיד יישארו איתו. שהוא יישא אותם לחטיבת הביניים, לבית הספר התיכון, ואז לכל מיטות, למכוניות או לכל מקום שבני נוער עשויים לקיים יחסי מין בימינו. ואני רוצה שהוא יידע שאם יש לו אי פעם שאלות או ספקות, הוא יכול לפנות אלי ונבין את זה ביחד.
