ההנקה הייתה הרבה יותר קשה ממה שדמיינתי. ניסיתי כמיטב יכולתי עם שני התינוקות הראשונים שלי, אך מסיבות שונות המשכתי להיאבק עד שבסופו של דבר ויתרתי. כשהתינוק השלישי שלי התקרב, הייתי נחוש בדעתו לתת לו עוד זריקה אחת. בפנים הנחתי שההנקה לא תצליח כמו שני הניסיונות הראשונים שלי, אך למרבה המזל טעיתי וזה התגלה כחוויה חיובית להפליא. הנקה בפעם השלישית הייתה בהחלט קסם. הנקה אותה שינתה את כל מה שחשבתי והרגשתי לינוק בצורה דרמטית. עברתי מהמחשבה שגופי פשוט לא מתכוון לשתף פעולה אי פעם, להבנה שאני חייבת ללמד את הגוף והתינוק שלי מה לעשות. הרבה דברים עזרו לי להיכנס לחריץ בהנקה, כולל עזרה משנה את החיים של יועץ ההנקה בבית החולים לאחר הלידה. היא נתנה לי מדריכים לקחת הביתה וענתה על כל שאלה שהיו לי ללא שיפוט מכל סוג שהוא.
הלילה הראשון שלי בבית החולים אחרי שנולדתי ילדתי השלישי היה אידילי. בתי הנקה כמו אלופה כבר מההתחלה. היא נצמדה מיד ונראה שהיא מבינה מה לעשות אפילו יותר ממני. למחרת בלילה היא התחילה להאכיל אשכולות, שבעצם ניזונה לעיתים קרובות בכדי להכין את אספקת גופי. האחיות היו נפלאות ועזרו לטפל מייד בכל הדאגות שלי מהנקה. הם הציעו לי עידוד ולימדו אותי להקשיב לרמזים לתינוקות שלי. כשחזרתי הביתה, החלטתי לקחת את עצתם לא לתת לה בקבוק או מוצץ בארבעת השבועות הראשונים, וילד, אני שמח שעשיתי. התינוק השלישי שלי שינה לי הנקה ולבסוף הצלחתי ליהנות ממנה.
עם שני ילדיי הראשונים, ההנקה הפכה להיות משהו שראיתי ככישלון האישי שלי. לא משנה מה ניסיתי, ההנקה הייתה פשוט אומללה וכואבת לי. לבני הראשון הייתה צהבת, מה שלא עזר, ואחרי השבועות הראשונים גמרתי אצל הרופא עם דלקת המסטיק. אחרי זה מיד נגמלתי, אבל תמיד הרגשתי כמות עצומה של אשמה בגלל העובדה שלא "התאמצתי יותר" לגרום להנקה לעבוד בשבילנו.
אולם הפעם השלישית שלי בסביבה הייתה קסם, וההנקה סוף סוף התחילה להרגיש כמו חווית ההדבקה השלווה שכבר מזמן קיוויתי לה.
ואז, כשבני השני הגיע, הייתי נחוש להיכנס לחריץ עם הנקה, אבל אחרי אבחון נוסף של צהבת ותשישות קיצונית מרדוף אחרי פעוט בזמן שניסיתי להניק, זרקתי את המגבת עוד יותר מוקדם. האשמה ורגשות התבוסה עקבו אחרי הרבה זמן. תהיתי מדוע נראה שאמהות אחרות אוהבות הנקה ושיהיה לה כל כך קל יותר ממני. לא חשבתי שאי פעם הייתי מניקה - כלומר עד שנים אחר כך כשגיליתי שאני מצפה לתינוק מספר שלוש.
בתי הראתה לי את שמחות ההנקה כבר מההתחלה. סוף סוף הבנתי מה זה אמור להיות ולהרגיש. כלומר, אל תבינו אותי לא נכון, היו לי רגעים של שמחה מניקה את שני ילדי הגדולים, אבל לרוב זה בסופו של דבר כואב ומתסכל. אולם הפעם השלישית שלי בסביבה הייתה קסם, וההנקה סוף סוף התחילה להרגיש כמו חווית ההדבקה השלווה שכבר מזמן קיוויתי לה.
גם העובדה שלא הייתה לה צהבת עזרה רבות. הייתי גם בבית חולים הנקה פרו שהציע הרבה מאוד משאבים שיעזרו לי במסע ההנקה שלי. האחיות נתנו לי מערכת תמיכה כה נפלאה מהיום הראשון. הם אפילו נתנו לי טיפים מועילים לנסות להימנע הפעם מאסטיטיס, אחריהם הלכתי לטור. וכשהגעתי הביתה מבית החולים עם בתי, החלב שלי נכנס ולקחתי עצות של האחיות לא לשאוב, להשתמש בבקבוקים, או מוצצים במשך חודש עד שיחסי ההנקה שלנו היו מבוססים היטב. לזעזועי המוחלט, ההנקה עברה בצורה נפלאה ומצאתי את עצמי נהנה מאוד.
בעבר הרגשתי שהייתי רגוע מאשמה, אבל הפעם בדקתי את רגשות האשמה שלי בדלת. התנחמתי בהצלחותי ולא בכישלונותיי. המטרה שלי הייתה להגיע לשלושה חודשים והגעתי לחמישה חודשים. זה אולי לא נשמע מרשים במיוחד, אבל בשבילי זה היה ניצחון ענק.
יותר מהכל, הייתי גאה בעצמי שזכיתי לזה ירייה אחת אחרונה.
מעולם לא ידעתי שיש כל כך הרבה משאבים העומדים לרשותי לקבלת עזרה ותמיכה. לא הבנתי שהנקה יכולה להיות כל כך נפלאה וקלה. אני כל כך אסיר תודה על התמיכה שהייתה לי הפעם והרגשתי נהדר עם סוף סוף לא רק לעמוד ביעד שלי, אלא לעלות עליו. בסופו של דבר נראה היה שגופי מתחיל להיגמל מעצמו ולא הצלחתי להמשיך. התחלתי להוציא הרבה פחות חלב ולמרות שנדמה היה כי תוספי מזון הגדלת חלב עוזרים מעט בהתחלה, הגוף שלי לא הספיק לה. היא הייתה רעבה אחרי האכלה ונאלצתי להתחיל לתת לה פורמולה כשהיתה בת 5 חודשים. בעבר הרגשתי שהייתי רגוע מאשמה, אבל הפעם בדקתי את רגשות האשמה שלי בדלת. התנחמתי בהצלחותי ולא בכישלונותיי. המטרה שלי הייתה להגיע לשלושה חודשים והגעתי לחמישה חודשים. זה אולי לא נשמע מרשים במיוחד, אבל בשבילי זה היה ניצחון ענק.
סוף סוף התחלתי לחוות את נפלאות ההנקה ששמעתי נשים אחרות מתהדרות בהן. לקח שני תינוקות ושתי חוויות קשות כדי להגיע למקום של שמחה, אבל ברגע שהגעתי לשם זה שינה לחלוטין את נקודת המבט שלי. הרגשתי קשורה באותה מידה לשני ילדיי הראשונים, אבל הדבר ההנקה הזה בהחלט הציע קשר מיוחד שמאוד הערצתי עם בתי.
עכשיו כשאני מסתכל אחורה על ההנקה, אני רואה רק את הרגעים הטובים. אני מתמקד איפה שהלכתי ימינה והשאיר מאחור את הדברים שכנראה טעיתי. אני משחרר את האשמה ופשוט מקבלים כל חוויה על מה שהם היו. התינוקת השלישית שלי לא רק לימדה אותי איך להניק את הדרך הנכונה, היא לימדה אותי איך לסלוח לעצמי על שוויתרתי מוקדם בפעמיים הראשונות. רציתי לחוות את שמחות ההנקה כל כך רע והשתוקתי להסתכל על התינוק שלי בעונג רגוע. ולבסוף עשיתי זאת.
