אני אמור לבלות עם התינוק השלישי שלי בעוד כמה חודשים ואני זוכר שהרגשתי שאני לא ממש מוכן לחשוב על לידה ולידה עד די מאוחר במשחק עם שני ההריונות הקודמים שלי. כל כך הרבה מההריון המוקדם מבזבז לניהול תסמינים, דאגה לכדאיות, לחכות לבעיטות הראשונות ולאבני הדרך האחרות. אבל עכשיו, אחרי שהתחלתי באמת להאמין שאני בעצם הולדת ללדת, הכנסתי הרבה מחשבה איך אני רוצה שזה ילך. ואני רוצה להיות רגוע וחזק. אז בעבודה השלישית הזו אני לומד לעשות מדיטציה.
חלק ממני רוצה פשוט לעסוק בקינון (וגם, ילד, האם אני מקנן) ולהמשיך בשני ילדי, והחלק השני בי רק רוצה להישאר בהכחשה שעבודה מגיעה. אני אומר לעצמי שזה משהו שאני יכול לחשוב עליו אחר כך. אני רוצה רק לומר "עשיתי את זה בעבר", ו"אני זוכר הכל משיעורי ברדלי ולמז'ה שצפיתי בהם ", ו"אני בידיים טובות עם המיילדת שלי, מה אני צריך יותר?" אבל אני יכול לזכור משתי עבודותיי הראשונות שהמחשבות והכוונות החיוביות שלי היו שהעבירו אותי לא פחות מהפיזי. התמיכה של צוות הלידה שלי והידע שהיה לי בתהליך הלידה היו חיוניות, אך אני מקווה שוב להיכנס למצב הרגוע והממוקד שהשגתי בשתי עבודותיי הראשונות. ונראה שהדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להגדיר את כוונתי עכשיו ולתרגל.
אני אדם חרד באופן טבעי. אני שם יותר מדי תשומת לב לתחושות גופניות. קל לי להיתפס בלופ הזה של "למה הבטן שלי מרגישה מוזרה?" ו"אה אלוהים, אני חולה או עומד להתקף חרדה ", ו"עכשיו אני ממש נבהל והבטן שלי מרגישה גרוע יותר." אני דואג כל הזמן שמשהו חוטף בגופי. ובאמצעות הטיפול שקיבלתי לטיפול בחרדה שלי, למדתי שאימון גופי להירגע, אפילו תחת מבול המחשבות, הוא המפתח להרגשה טובה יותר.
קבעתי את כוונתי לדקות הבאות. אני בוחר אחת מההצהרות שאני באמת אוהב ומנסה להרפות את כל גופי בצורה הכי עמוקה שאני יכול.
אני יודע שבתקיפת התחושות הגופניות שמגיעות ללידה, הפנייה פנימה והרפיה תהיה המפתח לכך שאני מרגיש בשליטה. יש משהו נפלא בתחושות ואפילו בכאב של צירים. למרות שזה אינטנסיבי, זה לא אומר שמשהו אינו כשורה. בשבילי העבודה היא דבר נהדר. התכווצויות חזקות מדהימות מכיוון שהן יביאו את התינוק שלי לארץ עוד יותר מהר. והצירים האלה חזקים רק כמוני, כי אני זה שיש להם. ואני זוכר שמה שאני עושה ועובר זה משהו שכל כך הרבה נשים עברו ואף עוברות באותו זמן שאני.
אם אוכל ללמוד להרפות את גופי, עם אישורי הלידה האלה כמנטרות שלי, אני יודע שהם יעזרו לי כאשר הדברים יתעצמו. כבר התחלתי להתאמן ובעוד שקשה בבית כל היום עם שני ילדים, ניסיתי למצוא זמן בכל אחר צהריים או ערב, אפילו אם זה רק 10 דקות.
אני נוח (הישג שהופך קצת יותר קשה בימינו) ואני מתחיל בתרגול של כל אותן טכניקות נשימה עמוקה שלמדתי בשיעורי טיפול ולידה. הרבה פעמים אני מרגיש את התינוק שלי זז כשאני עדיין כזה. אז אני סוג של צ'ק אין איתו, ומזכיר לעצמי שהחוסר נוחות שעובר עלי עכשיו ואי הנוחות בעבודה יהיו כולם בשבילו ואיתו. ואז קבעתי את כוונתי לדקות הבאות. אני בוחר אחת מההצהרות שאני באמת אוהב ומנסה להרפות את כל גופי בצורה הכי עמוקה שאני יכול.
לכל הפחות, התרגול החדש הזה נותן לי סיכוי ממש גדול לקשור קשר עם התינוק שלי בזמן שהתינוק שלי עדיין רק שלי, לפני שאשתף אותו עם העולם.
אני יודע מהעבודה האחרונה שלי שהתמודדתי הכי טוב עם היותי שקטה ורגועה. אני יודע שכל עבודה שונה. הפעם אולי אוכל להרגיש טוב יותר להסתובב ולקבל עיסויים בלחץ קשה מבן זוגי. אז בזמן שאני מדמיינת את העבודה באופן דומה לעבודותיי הקודמות, אחת הכוונות העיקריות שלי היא להיות מסוגל ללכת עם הזרם, לרכוב על כל גל כפי שהוא מגיע. אבל גם אם אסתובב, או אצטרך עזרה רבה יותר מצוות הלידה שלי, אני מקווה שעדיין תהיה לי את הרוגע והבהירות הפנימיים שמדיטציה מעניקה לי.
הפעם, אני מרגיש שאני מושיט יד לכוכבים. אני שואף להקיף את עצמי באמונה וידע ובכוונות חזקות ושלוות.
החרדה שלי לימדה אותי עד כמה חזק המוח שלי. רק כמה מחשבות והגוף שלי מגיב. מחשבות טובות, התייחסות והסחות דעת נהדרות להרגיש טוב יותר. אני רואה בחרדה שלי כח. אני באופן מדהים מכוון לגופי והחיבור בין גוף הנפש שאני חווה הוא דבר אמיתי מאוד. מכיוון שאני מתכנן לידה ביתית, לא יהיו תרופות נגד כאבים. אבל מבחינתי מחשבות חיוביות והרפיה והורמוני לידה מספיקים בכדי לספק לי כוח ונוחות.
כדי להתכונן ללידה הראשונה שלי, קראתי עשרות סיפורי לידה מרוממים כדי להשתרש עמוק מתוך אמונה שאוכל לעשות זאת. בהכנות ללידה השנייה עשיתי הרבה יותר קריאה על התהליך הפיזיולוגי של הלידה. בין שני ילדיי הראשונים התאמנתי להיות דולה בלידה, והרגשתי חמוש בידע; והידע הזה רק אישר שאני יכול לעשות את זה. והפעם, אני מרגיש שאני מושיט יד לכוכבים. אני שואף להקיף את עצמי באמונה וידע ובכוונות חזקות ושלוות.
לכל הפחות, התרגול החדש הזה נותן לי סיכוי ממש גדול לקשור קשר עם התינוק שלי בזמן שהתינוק שלי עדיין רק שלי, לפני שאשתף אותו עם העולם. אני רוצה להפיץ את הרוגע שאני מרגיש במפגשי המדיטציה הללו לפנים אחרות בחיי. זה לא אפשרי לאזור ולהיכנס פנימה כשאני מסיע את הילדים שלי. אבל אני יכול לקחת את הביטחון בגופי שהשגתי משתי הלידות האחרונות שלי, ואני יכול להשתמש בזה כדי לסמוך לא רק על הלידה הבאה הזו, אלא על חיי היומיום. הגוף שלי דאג מאוד לי ולתינוקות שלי, כך שגם כשאני חרד, אני זוכר זאת.
מדיטציה והיפנוזה עצמית הופכות לצורות פופולריות יותר של הכנה ללידה. ואני יותר משמח לשלב אותם בהכנה שלי ללידה הזו. מחשבות חיוביות הן דברים עוצמתיים. מדיטציה היא דרך מדהימה להרפות מדאגותי האחרות ולהתמקד בדברים החשובים לי. והפעם, עבודה ולידה מעצימה ונוחה ובטוחה הם חלק מהדברים החשובים ביותר בחיי. כמובן שזה מרגיש מדהים להרים את רגלי ולבלות קצת על עצמי, וזה משהו שאני לא מובן מאליו כשכבר יש לי שני ילדים.
