ישבתי על רצפת הסלון שלי ומול שולחן הקפה שלי. המחשב שלי היה פתוח, צפיתי ב- CNN, אצבעותיי נטועות ברכות על המקשים והתייפחתי. כניצול תקיפה מינית, הבחירות לנשיאות זו הפכו להיות טריגר אחד גדול עבורי וזה הופך להיות יותר ויותר קשה להישאר מעודכן. באותו לילה הייתי אמור להתכונן לסקר את הדיון הנשיאותי השני, אך לפני ההתחלה המתוכננת צפיתי במסיבת העיתונאים של הנשיא דונלד טראמפ עם מועמד הרפובליקה עם הנשים המאשימות את הנשיא לשעבר ביל קלינטון בתקיפה מינית לכאורה: פאולה ג'ונס, חואניטה ברודריק, קתלין ווילי, וקתי שלטון. ישבתי בהלם כועס, ידיים רועדות ודמעות זולגות על לחיי, כשראיתי את טראמפ ממצב את עצמו כתומך ומגן של קורבנות תקיפה מינית, כאשר טראמפ כינה בשנת 1998 את פאולה ג'ונס שקרנית ו"מפסידה ".
מסיבת העיתונאים המאולתרת הגיעה ימים ספורים לאחר שהאודיו שהודלף על ידי הוושינגטון פוסט חשף את טראמפ מתרברב למארח דאז של הוליווד, בילי בוש, על תפיסת ונשיקות של נשים ללא רשותן. כשקראתי שטראמפ אמר שהוא יכול "לתפוס אותם בכוח", ושהוא יכול "לעשות הכל" רק בגלל שהוא כוכב, הרגשתי את התוקף שלי כאילו הוא עומד ממש מאחורי. כששמעתי את טראמפ מתרברב שהוא יכול "פשוט להתנשק" כי הוא אפילו לא "מחכה", כמעט יכולתי לחוש את התקיפה המינית שלי מתרחשת שוב. טראמפ המשיך להתנצל על הקלטת, ואמר בהצהרת הווידיאו שפורסמה בפייסבוק:
מעולם לא אמרתי שאני בן אדם מושלם, וגם לא התחזתי להיות מישהו שאני לא. אמרתי ועשיתי דברים שאני מתחרט עליהם, והמילים ששוחררו היום בסרטון הזה בן למעלה מעשור הן אחת מהן. מי שמכיר אותי מכיר את המילים האלה לא משקף את מי שאני.
לאחר סיום מסיבת העיתונאים, נשמתי נשימה עמוקה, ניגבתי את עיניי ואמרתי לעצמי שתוך קצת פחות מחודש זה ייגמר. כמובן שלא היה לי מושג שהבחירות האלה רק הולכות ומחמירות, במיוחד עבור ניצולי תקיפה מינית.
חשבתי, כמדינה, פגענו בתחתית הבחירות הקולקטיבית שלנו כאשר טראמפ - ורבים מתומכיו הנלהבים - הגן על דבריו המסוכנים בכך שתייג אותם לא יותר מאשר "בנטר חדרי ארונות", והבטיחו לנשים ברחבי הארץ כי זהו " בדיוק איך גברים מדברים "וזה" נורמלי ". התחלתי לתהות אם זו הסיבה שחבריך לעבודה חשב שהוא זכאי לגופי ונישק אותי בלי אישורי. אולי מישהו, או מספר רב של אנשים, אמרו לו לאורך חייו שהוא יכול לתפוס נשים מתי שהוא רוצה, וזו הסיבה שהוא הכריח את עצמו עלי. ביליתי יומיים בוויכוח נגד דבריו של טראמפ ודיברתי עם מבוגרים (גברים ונשים כאחד) על הסכמה ואיך זה אומר בעצם ואיך זה נראה ומדוע התרברבות בלחטוף נשים ללא אישורן איננה "זועפת" או "לא ראויה". זה תקיפה וזה לא חוקי. עם זאת, זה נראה כאילו זה לא משנה. ככל שניסיתי להסביר הסכמה, כך הרגשתי מובס יותר. כשתיארתי את התקיפה המינית שלי, אנשים אמרו לי: "ככה זה פשוט." ושנה וחצי אחרי שדיווחתי על כך, מחלקת המשטרה ופרקליטות המחוז במקרה שלי החליטו שזה קרב "הוא אמר, היא אמרה", מלחמה "שלעולם לא תראה את פנים האולם."
הבלש אמר שזה "לא נראה טוב" שיש לי חבר, מכיוון שזה אומר שאנשים ללא ספק יניחו שאני משקר כדי לחפות על שיקול דעת.
ואז התבוננתי בעוד קיץ זרוווס מסר בגבורה את עדותה לתקיפה מינית לכאורה של טראמפ מול מצלמות וכתבים רבים, תוך שהיא מספרת את הרגעים שהיא טוענת שטראמפ נגע בה ונשק לה ללא רשותה. טראמפ הגיב מאז לטענותיו של זרבוס, תוך שהוא משחרר את ההצהרה הבאה:
אני זוכר במעורפל את גב 'זרבוס כאחת המתמודדות הרבות בחניך לאורך השנים. כדי להיות ברור, מעולם לא פגשתי אותה במלון ולא בירכתי אותה בצורה לא הולמת לפני עשור. זה לא מי שאני כאדם, וככה לא ניהלתי את חיי. מעבר לכך, התקשורת יוצרת כעת תיאטרון של אבסורד המאיים לקרוע את התהליך הדמוקרטי שלנו ולהרעיל את מוחו של הציבור האמריקני.
רומפר פנה לקמפיין טראמפ להערות נוספות על ההאשמות, וממתין לתגובה. דחפתי את המלים, "הוא אמר, היא אמרה" אל אחורי גרוני ואילץ אותם לחזור לתחתית הבטן.
כשם שזרוווס העריך את הקריירה שלה ורצה שפעולותיה לכאורה של טראמפ "ייעלמו" כדי שתוכל לעבוד עבור ארגון מצליח, גם אני רציתי להעמיד פנים כאילו הלילה שעמיתו תקף אותי לא קרה. כששוטר עמד מולי פחות משעה לאחר שהותקפתי, עט ונייר ביד, ושאל אותי אם אני רוצה להגיש אישומים, אמרתי שלא. רציתי שיחסי העבודה שלי יישארו זהים ולא רציתי להיות הילדה שאנשים לא האמינו או שלא היו מרחמים כמובן. רציתי למחוק את מה שקרה כדי שאמשיך לעבוד וכמו שזרובוס טענה בעדותה, כך שהעסק יתקדם כמתוכנן. כשנשאלה מדוע חיכתה לבוא עם טענותיה, השיבה זרבו, "אני רוצה שאוכל לישון בלילה כשאני בת 70". זיעה קרה עטפה את כל גופי בזמן שהיא דיברה, ונזכרה בצורה חיונית בלילה הראשון שניסיתי לישון אחרי התקיפה המינית שלי, אך לא הצלחתי.
בהמשך השבוע התחברתי למחשב שלי לראות את # TheNextFakeTrumpVictim במגמה, ונלחצתי בבוקר כששינוי דעתי והתקשרתי לבלש שהשאיר את המספר שלו מאחור כדי לומר לו שאני כן רוצה להגיש אישומים נגד שלי תוקף. עמדתי עירומה מול צלם משפטי כשהוא מצלם את ירכיי ופרקי ידי ושדיי, כתפיים וזרועות עצם הבריח. בהיתי בתקרה בזמן שאחיות ביצעו את ערכת האונס שלי. שלפתי 12 שערות מהראש והכנסתי כל אחת לתוך שקית קטנה ושפפתי את פנים הפה שלי כדי לעבור לבדיקה. הכנסתי את התחתונים, מכנסי הפיג'מה שלי והגופייה לתיק, הכל כדי להישלח לניתוח באיזו מעבדה רחוקה. סבלתי שאלות על מה שלבשתי וכמה שתיתי והתבקשתי לתאר את ההיסטוריה המינית שלי. הבלש אמר שזה "לא נראה טוב" שיש לי חבר, מכיוון שזה אומר שאנשים ללא ספק יניחו שאני משקר כדי לחפות על שיקול דעת. אחרי הכל, אולי רימתי ופשוט לא רציתי להודות בזה. ואז, הבלש שאל אם אמרתי משהו כדי "לפתות" או "לבלבל" את התוקף שלי.
אני מרגיש שכל הצבעה לדונלד טראמפ היא הצבעה לאיש שתקף אותי מינית.
רציתי פתאום שלא אמרתי מילה. הרגשתי שביצעתי קדימה עשיתי טעות ענקית.
כאשר #HillaryGropedMe - ה- hashtag שנוצר ומשמש את תומכי טראמפ כדי להצחיק את הנשים שהעלו טענות על תקיפה מינית נגד דונלד טראמפ, ועל ידי מיופה כוח, זו מכל חמש נשים אשר יחוו תקיפה מינית במהלך חייהן - התחלתי לטרנד, שמעתי שוב את הקול של החבר שלי אז מאשים אותי במה שעשה מישהו אחר. קראתי ציוץ אחרי ציוץ, ונזכרתי בכל אינטראקציה מקוונת שהסתיימה עם זר שאיים לאנוס אותי לאחר ששיתפתי את הסיפור שלי. ראיתי את הגבות המורמות של הבלש כשאמרתי לו כמה הייתי צריך לשתות בלילה שהותקפתי. הזכרתי שוב, ש"קורבן אמין "לא נראה כמוני.
אני מאזן טיפול עצמי ואני עושה את מה שאני חושב שאני יכול לעשות, וכשאני כבר לא יכול לעשות הרבה מכל דבר, אני פשוט עושה את הכי טוב בשבילי.
בשבוע האחרון צפיתי שגברים מכנים נשים "שקרנים" ו"הונאות "מכיוון שהם בוחרים לשתף את סיפורי התקיפה המינית שלהם. צפיתי במועמד לנשיאות צוחק מהעובדה שהוא התרברב בתקיפה מינית וצפיתי בחברים מסוימים, אפילו בני משפחה, מסכימים איתו. שמעתי אנשים מצחיקים קורבנות תקיפה מינית בלי חרטה, בלי חרטה ובלי גרם אמפתיה. לא הצלחתי לישון, זחלתי לעבר עייפות, וביקשתי מבן זוגי לא לגעת בי. אני מרגיש שכל הצבעה לדונלד טראמפ היא הצבעה לאיש שתקף אותי מינית. כשאנשים עושים צחוק מהכאב שלנו ומשתמשים בחוויות שלנו בשביל חבטות הפוליטיות שלהם, אני מכריח את עצמי לסגור את המחשב ולכבות את הטלפון שלי כדי שאוכל לצאת מהמיטה ולבלות עם המשפחה שלי.
המחזה שבחירות לנשיאות אלה עוררו תקיפה מינית וקורבנותיה הם תזכורת בלתי נשכחת ואינסופית שלא משנה מה אעשה או אומר או אשתף עם העולם, תמיד יהיה אחוז גדול של אנשים שלא מאמינים לי ואחרים ניצולים כמוני. אני נאלץ לא רק להתמודד עם ההשפעות הקיימות של התקיפה המינית שלי על בסיס יומי, אלא גם עם העובדה הבלתי מעורערת כי כל כך הרבה אנשים יכחישו שהיא אפילו קיימת. כשאנשים מציצו בדיחות וקוראים לנשים שקרניות ומתרברבים על תקיפה מינית, ישנם אינספור קורבנות שיושבים בשתיקה, ואומרים לעצמם זו הסיבה שהם לעולם לא יוכלו - לעולם לא - להתקדם.
אני רוצה להתנתק מלשמוע כל דבר אחר על הבחירות לנשיאות עד שזה ייגמר. אבל אני לא יכול. אל תטעו, זה לא מות קדושים. זו הישרדות. אני עושה את מה שכל ניצול תקיפה מינית עושה על בסיס יומי: אני שוקל את האפשרויות שלי, מעריך את המצב ואני הולך לבד בלילה או שאני משלם את הכסף עבור מונית; אני הולך לחבר של המסיבה של חבר או שאני הולך הביתה; אני משתף את הסיפור שלי, או שלא; או שאני משאיר את עצמי פתוח לבדיקה אינסופית, או שאני מתנתק. כל יום עלי להחליט אם אני אחיה במצב פחד קל או לא - אותו פחד שמאיים לבלבל את כל קיומי - או אם אני פשוט מרשה לעצמי להיות מוגדר על ידי זה. אני מאזן טיפול עצמי ואני עושה את מה שאני חושב שאני יכול לעשות, וכשאני כבר לא יכול לעשות הרבה מכל דבר, אני פשוט עושה את הכי טוב בשבילי.
לכן, עבורי, אמשיך להקשיב לעדויות ולהתקשר עם מי שלא מבין בהסכמה או שמאמין קורבנות תקיפה מינית. אני אבחון את הדיון הסופי, וכן, אני אצביע 8 בנובמבר. אני לא רוצה לחשוב על הפחד ממה שנאבד אם לא. ובכנות, אני לא רוצה לחשוב על הטריגרים שארבע שנות הנשיא דונלד טראמפ יכולים להביא.
